הסוף היה ידוע מראש.
ידעתי את זה מהרגע הראשון שראיתי אותו נכנס לכיתה, עם עיניו הכחולות המסוכנות שננעצו בי. ידעתי שזה נועד להיהרס, אבל לא יכולתי לעצור את עצמי.
חצי שנה לפני:
עליתי במדרגות לבית של אור, הלב שלי דפק בחוזקה בזמן שאחזתי בידיי מכתב סודי, אור פתח את הדלת, ובלי לחשוב קפצתי עליו בהתלהבות.
יעל:"עשיתי את זה, אור! התקבלתי לקולג'!" צעקתי בהתרגשות.
אור:"מה? באמת?!" עיניו נפקחו בתדהמה. "הם אישרו את הבקשה שלך?!"
יעל:"כן!" חייכתי. "מי היה מאמין שאני, יעל לוי, אתקבל לקולג' אמריקאי מתוך עשרות אלפי נרשמים?"
אור חיבק אותי חזק ואמר:
אור:"כמה שאני שמח בשבילך אהובתי!״ וחייך חיוך רחב
אך יכולתי בין החיוך לשמוע את הטון הנמוך והמבואס בקולו כשהוא שאל,
אור:״אז מתי את טסה?"
ובאותו הרגע נפל לי האסימון שאם אסע ללמוד בקולג׳
לא אראה את אור לפחות שנה!
הרפתי ברגע את ידיי מהחיבוק שלו וזזתי מהר לאחור
יעל:"בעוד כחודש,"
עניתי והשפלתי את עייני לרצפה
אור חש בפחד שלי ואמר:
אור:"אל תדאגי בייבי," הוא ניסה להרגיע אותי
ושם את ידו על פניי ובבת אחת התקרב ונישק את שפתיי
הצמדתי את ידי בגבו ונישקתי אותו בחזרה.
אור שיחרר את שפתיו ממני והסתכל לתוך עייני העצובות
יעל: אני לא יודעת מה אעשה בלעדייך!״
אמרתי בעצב ודמעה החלה לרדת מעייני
אור המשיך ללטף את פניי העצובות ואמר:
אור:״אל תחשבי על זה עכשיו, יש עוד חודש
אנחנו נסתדר בייבי!״
אור ניגב את הדמעה שלי שהחלה לרדת במורד הלחי שלי עם ידו
הסתכלתי בחזרה לתוך עייניו היפות שתמיד היפנטו אותי.
יעל: ״כן אתה צודק! נמצא פתרון!״ אמרתי
אור חייך אליי, הפנים שלו זרחו בשמש
והאירו אותי.
אבל בתוכי כבר ידעתי – ההחלטה הזו תשנה הכל.
האם זאת טעות ועליי להישאר עם אור בישראל?
או האם עליי לעבור לארה״ב ולהגשים את החלום שלי?
כעבור חודש:
הזמן עבר במהירות, ולא הספקתי אפילו להיפרד מאור כמו שצריך. רק בשדה התעופה נפרדנו במהרה,אבל זה לא הרגיש הגיוני. איך אסתדר בלעדיו בארה"ב,
במקום שאני לא מכירה אף אחד?
במהלך החודש האחרון, הכרתי להורים שלי את אור, ורוני גילתה להם שהוא היה המורה שלי, מה שגרם להם להכריח אותי להיפרד ממנו. וכמובן שלא נפרדתי, זה רק גרם לי לרצות לעזוב מהר יותר.
-בטיסה, פתחתי את המתנה שאור נתן לי – יומן עם תמונות שלנו ובו הוא כתב לי: "אני תמיד איתך, גם מרחוק, אוהב- אור״.
ליבי התמלא באותו הרגע בגעגוע מציף, במשך כל החודש הזה ניסיתי להיראות חזקה ליד אור אבל עכשיו אחרי שפתחתי את המתנה הדמעות ותחושת החרטה הציפו אותי
האם עשיתי טעות כשנסעתי?
ואיך נסתדר מרחוק?
כל-כך הרבה שאלות וחששות עלו בראשי
אבל דבר אחד ידעתי בבירור –
אני לא אתן לשום דבר לעולם להפריד בינינו!!
YOU ARE READING
התאהבתי במורה..👨🏽🏫
Romanceהוא לא היה עוד בחור בנאלי בבית הספר שלי.. ובטח שלא בגיל שלי. הוא היה גדול יותר, מצליח יותר, חכם יותר. הוא היה המורה שלי. לפרק 2 תגיבו
