כל מה שאני צריך

פרק 10:🖤

מאי

הגיע הבוקר שלמחרת.
התעוררתי לארוחת הבוקר שאימא הכינה. הייתי בסערת רגשות ממה שקרה אחרי המשמרת.
אני לא מצליחה להחלים מהסיוט הזה שעברתי. ירדן לא תקף אותי ולא הטריד אותי אבל הוא הרשה לעצמו לתפוס אותי ביד והרגע הזה החזיר אותי בשנייה לאותו הרגע שהיה בשירותים.
אני מניחה שזה לא יקרה בזמן הקרוב, להרשות לעצמי להתקרב לאנשים בלי לפחד - במיוחד גברים. אני התחלתי להירתע מההתקרבות שלהם ומכל צעד שהם עושים. אני יכולה לומר, שאני כבר לא סומכת על אף אחד.
השיחה שלי עם עומרי אתמול הייתה הדבר הכי טוב בכל היום הזה.
אני שלמה עם כל מילה שאמרתי לו ואני לא טועה לגבי שום דבר שאמרתי לו.
הוא היחיד שאני באמת אבל באמת סומכת עליו.
זה מדהים.
הוא עדיין נשאר לצידי אחרי שהציל אותי מהמפלצת הזאת שנקראת 'יוסיאל'.
הוא מתעקש לשמור עליי ולדעת מה שלומי. הוא מתעקש להיות לצידי ולעזור לי ולא לעזוב אותי לרגע.
אני עדיין לא מרשה לעצמי להיפתח אליו עד כדי כך שאני אשפוך את כל הרגשות שלי בפניו. אני מאמינה וצריכה לשמור על הגבול הזה  כי בסופו של דבר כשאת נותנת את הלב שלך לאנשים כשאת מרגישה מספיק בטוחה שהוא בידיים שלהם, הם יודעים לשבור אותו לרסיסים.
אני לא יודעת מי הוא עומרי.
אבל אני יודעת טוב מאוד מה הוא עשה בשבילי ואיפה הוא נמצא אצלי היום.
אני אוכלת ארוחת בוקר.
אימא עד היום לא יודעת מה קרה באירוע של יוסיאל.
אני לא יכולה לספר לה. ממש לא!
אם אימא שלי תגלה את מה שהיה היא תחסל את יוסיאל עד כדי כך שהוא יוכל להמשיך בחיים שלו. היא לא תעמוד בזה שמישהו כזה מבוגר ניסה לאנוס את הבת שלה.
לא מספיק שאימא מתעבת את העולם של העושר אז מישהו מהעולם הזה גם פגע בבת שלה? לא נראה לי שהיא תוכל לעמוד בזה.
היא תהפוך עולמות כדי שהוא ישלם על מה שהוא עשה.
ולא משנה איפה עומרי נמצא אצלי היום, היא לא תסכים לקשר שלנו.
הסתכלתי על אימא שאכלה את האוכל שהכינה. כשהיא תפסה את מבטי היא חייכה אליי חיוך חם. הבוקר לשמחתי היא קמה רגועה ללא צעקות ונהנתי לאכול את ארוחת הבוקר.
החזרתי לה חיוך והמשכתי לאכול. היא למזלי לא חשדה בכלום כל השבוע הזה כי היא מצאה לי את העבודה ואני שקעתי בעבודה רק כדי להקשיב לדבריה של נטלי ולהסיח את דעתי מהחרא הזה שהיה.
צליל הודעה נשמע בין כל השקט.
אלוהים, כמה שקט יש לי בזמן האחרון. מחוץ לראש שלי, שבו יש לי המון רעש.
הרמתי את הטלפון מהשולחן והסתכלתי על הצג. 'בוקר טוב, איך את מרגישה אחרי אתמול?'
עומרי.
לא יכולתי להתאפק והחיוך עלה לשפתיי.
הסתכלתי על הטלפון עם חיוך.
'יותר טוב. יום חדש היום, מקווה שיהיה יום מוצלח.' השבתי.
'אני מאחל לך את זה. שיהיה לך את היום הכי מוצלח שיש.'
'תודה.'
'את זוכרת מה יש היום?'
'בטח.'
'אני מת לשמוע.'
'נראה לך שאני אשכח? אנחנו נפגשים היום.'
'אני שמח שאת זוכרת.'
'אל תדאג, אני לא אחת ששוכחת דברים כאלה.'
'מה זה כאלה?'
'חשובים?'
'הופה, אני חשוב לך, מאי?'
התחלתי לצחוק בשקט ממבוכה. לעזאזל, כן! חשוב לי לפגוש אותך.
'בוא נגיד את זה ככה, הפגישה שלנו הרבה יותר חשובה לי.'
'אווץ'.'
'לא נורא, זה יעבור לך.'
'אוי לא.'
'למה אתה מתכוון?'
'זה משפט של תמרי!!'
'תמרי?'
'הבת של האופר שלנו. היא ילדה בת 7 עם התנהגות של מישהי בת 20, זה נוראי.'
התחלתי לצחוק.
עומרי מפחד להתעסק עם ילדה בת 7? את זה בטוח אני לא אשכח אבל מה שעוד יותר בטוח, אני חייבת לפגוש את הילדה הזאת.
'מה אני אגיד לך עומרי, אם אתה לא מסוגל להתמודד עם ילדה בת 7, מה יהיה איתי?'
'טוב. זו לא שאלה בכלל!'
'אז בוא נתחיל ביום טוב? נראה לי שזה הכי יותר מהמם.'
'צודקת.'
'אז שיהיה לנו יום טוב?'
'שיהיה לנו יום טוב, פיץ'.'
הסתכלתי על השיחה עם חיוך מטומטם וראיתי מזוית העין את אימא מסתכלת עליי.
הסתכלתי עליה בחזרה עם אותו חיוך והמשכתי לאכול.
למזלי, אימא שלי היא לא אחת ששואלת שאלות, היא מעדיפה שיבואו אליה ויספרו לה לבד. עד אז היא יודעת לחכות בסבלנות ועצם ההתנהגות הזאת, תמיד נתנה לי ולנטלי את ההרגשה הנוחה הזאת לבוא ולספר לה הכל.
אולי בעצם לא הכל. בינתיים.