פרק 11:

30 1 0
                                    

"את עברת על החוק!!!!" הוא צעק(המלך)
"אסור להציל אישה שנאנסה מהחיילים העונש שלך זה הצלפות מול כל אנשי הארמון!!!! " הוא צעק.
ראיתי בצד את תום רץ לכיווני וצועק למלך שזה היה אבא שלו.
"תפסיק מה אתה עושה!!!"
קיילב הגיע גם והסביר לאחיו שאין מה לעשות למרות זאת הוא המשיך לריב עם אבא שלו.
הרימו אותי מהריצפה ומשכו אותי על חדר האולם נעלו את הדלתות כך שכולם היו ביפנים ואז התחיל מכה ראשונה שנייה וזה המשיך בכיתי את נישמתי לא הייתי מסוגלת אמא שלי מתה.
ועכשיו זה.
ראיתי מהצד את תום מתחיל לבכות, לצרוח לעברי "אמילי תחזיקי מהמעמד רק עוד קצת !!!!!"
הוא ניסה לעבור דרך האנשים אבל השומרים עצרו אותו.
הרגשתי שחור בעיינים היה לי סחרחורת מה קורה לי.
צעקתי , בכיתי , עכשיו שחור בעיני.
סוף סוף זה נגמר נפלתי עם הריצפה השוממת ואז איבדתי הכרה.
הרגשתי שגופי מורם על ידי מישהו.
ושהוא צועק "אמי אמי בבקשה" מחזיק את ידי ורץ ואז היה שקט סוף סוף.

כעבור כמה זמן פקחתי את עיני שוב ראיתי את תום יושב בחדר האחות וישן.
בזמן שהוא מחזיק את ידי.
תום קם וראה שאני ערה חיבק את גופי חזק הוצאתי גניחה.
הוא ישב לידי החזיק את ידי ואמר
"את בסדר שכבת ככה יום שלם כולך היית מכוסה בדם היידיים הגב שלך" ירד לו דימעה .
"כן אני בסדר רואה " אמרתי
"אני מצטער"
"על מה? " שאלתי
"שלא יכולתי לעזור לך אני מצטער "
"אתה עוזר לי עכשיו רואה" לקחתי את ראשו וקירבתי אותו אליי.
חיבקתי אותו.
רציתי אותו.
"לא נפגעתי ממך רואה שרדתי בזכותך שמעתי אותך קורא לי צועק לי מדבר אליי שמעתי את כל מה שאמרת " אמרתי תוך כדי לחישה לאוזנו.
הוא העביר את אצבעותיו על ידי החזיק בידו השניה חיבק אותי קירב אותי עליו.
ואז היתפרקתי לחשתי לאוזנו "אמא שלי היא.... היא... מתה.... לא ידעתי.. איך להגיד לך.... את זה " בכיתי בכל מילה למילה לא יכולתי להכיל את זה עדיין זה קשה אני מחוברת אליה.
הוא חיבק אותי ואמר "דיי נסיכה שלי אני אוהב אותך אל תבכי אני כאן בשבילך לכל דבר שאת צריכה לדבר אליו או להגיד לי "הוא אמר ברכות.
בכיתי הייתי עצובה מכל מה שקורה לי ^למה זה קורא לי? ^
תום קם והלך להביא לי אוכל כי אמרתי שאני רעבה.
כשהוא הביא לי אכלתי את המארק החם זה היה חם מידי שזה עיקצץ לי את הלשון.
שאלתי "למה אתה לא אוכל? אתה לא רעב? "
הוא ענה לי "אני מאוד רעב"
עניתי " אז בוא תאכל "
ובלי שמתי לב הוא הצמיד את פיו על פי , ^מה קראתי לא נכון?^
^ מה קורא כאן? ^
אחרי שנייה הרגשתי כאבי לב אזים הוצאתי גניחה בין הנשיקה שנישק אותי.
אמרתי לו בין הנשיקה "תום.. תפסיק.. זה כואב לי " הוא הפסיק
הוא שאל אותי "מה כואב לך? " הוא אמר בלחץ.
"הלב... שלי...זה שורף"!!! אמרתי
" זה לא אמור לשרוף התרופה שהם הביאו לך" הוא אמר לי.
אמרתי " חם לי" נגעתי בחולצתי.
הוא הפשיט ממני את החולצה
ואמר "רגע חכי אני הולך לקרוא לרופא"
הוא רץ מהר .
כשחזר עם הרופא היא מדדה לי את לחץ הדם ואמרה "איך את מרגישה?"
"יותר טוב הלב שלי פחות כואב עכשיו".
"אוקי " הרופאה אמרה
היא לקחה מזרק ואמרה "זה צריך להרדים אותך כדי שאני יעשה את הטיפול אז בבקשה לא לזוז".
"איי זה כואב " אמרתי
"שששששש בבקשה אני צריכה שלא תזוזי אני לא יכולה לטפל ככה"!!!
תום הסתכל עלי ואמר " הכל בסדר הנה תחזיקי את היד שלי "
החזקתי בידו ונירדמתי.
הרגשתי שמישהו מזיז אותי כל שנייה כאילו שמחליפים לי בגדים פקחתי את עיניי וראיתי שאני בידיו של תום, הוא מחזיק אותי אשכרה ומחליף לי בגדים איזה מתוק ואז הוא שם לב שהתעוררתי.
ואמר "אמ טוב אל תביני אותי לא נכון פשוט הייתי מוכרח להחליף לך בגדים כי את היית מכוסה בדם "
הסתכלתי על עצמי הוא בדיוק החליף את החולצה הייתי רק עם חזייה .
הוא לקח את החולצה והלביש אותה מיד אליי ואמר "את כל כך את כאילו בהכל את מיוחדת "
הוא יתקרב אליי
אבל התרחקתי חשבתי ^ אני צריכה למצוא דרכים לצאת מהארמון הזה, אני לא שייכת לפה ^
התחלתי להגיד "אני מבזבזת לך הרבה כסף אולי כדי ש... " לא הספקתי להשלים את המשפט
והוא אמר "מישהו צריך לעשות את זה"
אמרתי "אבל אני מסודרת אתה לא אוהב סדר "
הוא ענה "אני אוהב את הסדר שלך "
אמרתי "ואני תלותית אין לי מושג איך להיות לבד "
הוא ענה "יופי אני לא רוצה שתהיה לבד אני רוצה שתהיה איתי "
הסמקתי
הוא היסתכל לתוך עיניי במלא ביטחון ואמר "למה את אומרת לי את כל הדברים האלו את רוצה ללכת? "
"מה לא פשוט... "
"פשוט מה?" הוא אמר והחליק את ידו על שערו
"כלום " אמרתי
"אוקי טוב קדימה בואי לנוח"
שכבתי על מיטתו.
זה היה נוח כל כך.
עצמתי את עיני וככה שכבתי ברוגע.
הוא יצא וירד למטה.
לקחתי את הטלפון שלי חייגתי לקאי דיברנו בינינו , אחר כך הוא אמר "קרה משהו?"
אמרתי "לא לא קרא שום דבר פשוט רציתי לשאול איך בבית ואיך כולם מרגשים? "
הוא אמר "טוב את כבר יודעת את התשובה ".
" כן" אמרתי



המשרתת שלי Where stories live. Discover now