נ.מ ג'אנגקוק
פקחתי את עיניי בעייפות רבה מביט סביב כדי לראות היכן אני נמצא.
הייתי בחדר לא מוכר.
בחדר הייתה שידה קטנה בצד החדר, ארון גדול ולבן בצד השני של החדר.
יכולתי להבחין בשטיח בצבע שמנת אשר נח לו על הריצפה הקרה.
רציתי לקום ולנסות להבין איפה באמת אני.
אך לא הצלחתי.
הבטתי בידי שהיה משום מה קשורות למיטה ורגלי קשורות זו לזו מה שלא נתן לי לזוז בכלל!.
ניסתי בכל יכולתי להשתחרר אך זה היה בלתי אפשרי.
ניסתי להיזכר מה קרה קודם לכן ולמה אני קשור ככה למיטה.
כשפתאום נזכרתי....
משימה.
חטיפה.
מר קים.
איום.
מרתף.
התקף.....!
עיניי התרווחו שנזכרתי מה קרה ולמה אני כאן ככה.
מר קים רצה לקשור אותי במרתף ליומיים באכזריות, אך התנגדתי, הוא התעצבן וצעק עליי, אני נבהלתי וחטפתי התקף במקום.
היה לי מוזר מעט שהוא לא הרג אותי במקום מתי שהתנגדתי או ברגע שקיבלתי התקף ובטח צעקתי עליו וברחתי ממנו..
למה הוא לא סיים את זה כבר באותו הרגע...?
לרגע עלתה בראשי מחשבה שהוא ריחם עליי וכן יש לו חלק עדין ורחום, אך מיד סילקתי את המחשבה הזאת מראשי.
אדם שלוקח על עצמו תפקיד של ראש המאפיה הכי גדולה בקוריאה צריך גם לדעת להוציא את כל הרגשות מליבו ולהפוך לקר וחסר כל רגש.
כמו כן הוא ראש המאפיה הכי גדולה בקריאה ואין לו רחמים כלפי אף אחד.
הוא לקח אלפי נשמות של אנשים חפים מפשע בלי שום סיבה, וגם אם כן הייתה סיבה..היה אםשר לפטור את זה בדרך יותר טובה.
הוא כנראה יהרוג אותי במקודם או במאוחר...
עיני התמלעו בדמעות של תסכול.
לא ידעתי אך להתמודד עם כל כמצב הזה עכשיו.
לא מספיק מה שאני עובר בחיים עכשיו גם זה..?
חסר לי בחיים עוד סבל שזה קורה דווקה לי..?
עיניי היו נפוחות מרוב הבכי הרב ופני היו אדומות ורטובות מדמעות.
דמעות שהספיקו להתייבש על לחיי מיתחלפות בדמעות חדשות של עוד יותר כאב וסבל.
רציתי למות, לא רציתי לעבור את כל זה עכשיו.
לא חיפשתי הרפתקאות, רק ראיתי אדם במצוקה אז הייתי חייב לעזור...
YOU ARE READING
Say my name / taekook
Любовные романы"רק תחכה שתכיר באחר...." אמר לי אותו אחד שכיסה את פי ואת עיני. ניסיתי לזעוק אך לא יכולתי. מחשבותי היתערפלו לאט לאט כשפתאום שמעתי קול עמוק ונוקשה מדבר מאחורי. "זה הוא...?" שאל בנוקשות אותו אחד. "כן אדוני.....זה הוא..." ואלה היו המילים האחרונות שיכלתי...
