Say my name / taekook

part 12💀

קריאה מהנה!

נ.מ ג'אנגקוק

בימים האחרונים שאני כאן התחלתי להתרגל למקום, אבל מה שלא התרגלתי היה ההתנהגות של אותם אנשים אשר מסתובבים כאן.

האנשים האלה כנראה עובדים בשביל מר קים ובואו נגיד ככה, הם לא כל כך נחמדים.

מאותו היום שאני ומר קים אכלנו יחד ודיברנו אחד על השני הוא לא מתייחס או מסתכל עליי אפילו.

זה קצת עיצבן אותי שהוא פשוט חטף אותי באכזריות, גרם לי להתקף, איים על חיי, אחרי זה נהפך לנחמד וחייכן ואחר כך אפילו לא מסתכל אותי מדבר איתי.

חשבתי על כמה חסר כל רגש הוא יכול להיות שהוא ככה מתנהג.

אך לצערי לא יכולתי לעשות שום דבר בנוגע לזה.

הייתי החדרי שוכב על המיטה בשיעמום.

חשבתי על ג'ימיני.

ג'ימיני שבטח דואג לי ולא יודע מה קרה לי ואיפה אני.

או שהוא בכלל לא שם לב להיעדרותי והמשיך בחייו כרגיל כמו כל אחד שלא אכפת לו ממני.

דימעה סוררת זלגה לה מעיני, משאירה שביל רטוב במורד הלחי שלי.

הייתי מתוסכל, הייתי חייב לעשות משהו כדי לברוח או לגרום למר קים לא לרצות אותי כאן יותר ולשחרר אותי.

אבל ידעתי שאם הוא לא יזדקק לי עוד אז הוא פשוט יפטר ממני כמו שהוא עושה לכל אחד שהוא כבר לא זקוק לו.

מחסל אותו.

מפיל אותו.

הורג אותו.

וכל זה הוא עושה ללא שום רחמים.

קמתי מהמיטה, מנגב את הדמעות ומיתקדם לדלת החדר, מתכוון לצאת.

צעדתי במיסדרון הגדול מחפש תעסוקה או משהו מעניין בשבילי.

המיסדרון היה ארוך וגדול אך עם זאת שקט ודיי חשוך.

היה מפחיד להסתובב בשעה כזאת מאוחרת במקום כזה מסוכן אבל באמת שהיה לי נורא משעמם ולישון לא היה פותר לי את הבעיה.

צעדתי צעדים קטנים תוך כדי שאני מנסה להרגיע את עצמי בעזרת זימזום שקט של השיר שאני וג'ימין תמיד היינו שומעים יחד.

השעה הייתה 11:46 מה שהיה מאוד מאוחר ובימים רגילים הייתי כבר במיטה יושן שעתיים לפני השעה העכשיווית.

רציתי ללכת לכיוון משרדו של מר קים אך משהו פתאום עצר אותי מלעשות את אותה פעולה.

אותו דבר היה צחוק.

ציחקוק.

יותר נכון ציחקוקון.

אבל הציחקוק הזה היה צחוק מרושע, מה שגרם לי לקפוא ישר במקום מהבהלה.