Say my name / taekook

part 9💀

נ.מ טאהיונג

"אתם פאקינג לא יכולים לעשות דבר אחד כמו שצריך!? חסרי תועלת שכמוכם, חבורת מיזדיינים, למה אני תמיד צריך לעשות הכל בעצמי!?" צעקתי לטלפון כשאחד מהחיילים שלי התקשר ואמר שהם לא הצליחו להפיל את האדם הנכון והרגו אדם אחד בטעות.

"א-אדוני הם היו כל כך דומים, לא יכולנו לדעת מי האחד האמיתי..." החייל אמר בצד השני של הטלפון בגימגום קל מפחד.

"ויריתם דווקה באחד ה-לא נכון!? תחזרו לכאן מיד! כולם!, יש לי שיעור ללמד אתכם...וזה יהיה שיעור ארוך במיוחד.." אמרתי בקול רם ועצבני ולבסוף הנמחתי את קולי שנהפך לאפל ורצחני.

"אנא קבל את התנצלותינו, בבקשה תנסה להבין את הצד שלנו, לא יכולנו להב-מה אתה פאקינג אמרת!?" הוא התחיל להסבירו להגיד לי מה לעשות.

איגרפתי את ידי מעצבים על אותו אחד חרא שמעז לזיין לי ת'מוח.

"אתה.אמרת.לי.מה.פאקינג.לעשות..?!" אמרתי/שאלתי בטון שרק האדם שהיה בצד השני היה יכול לשמוע מרוב שקולי היה עמוק וקר מעצבים.

"ל-לא, מה פ-פתאום...אני מצטער אדוני זה לא יקרה שוב..." אמר בקול מאופק, לא רוצה שאשמע שהוא עומד להשתין במקום מפחד.

"כדי לכם לחזור כמה שיותר מהר.." אמרתי בקול מאיים וניתקתי ברוגש את השיחה.

נאנחתי תוך כדי שנשען אחורה על כיסא מישרדי החשוך.

רציתי לחנוק את חיילי אחד אחד במו ידי על זה שנכשלו במשימה.

הרמתי את גבותיי כשנזכרתי בנער ובמה שקרה מוקדם יותר.

'מה קרה לו..?'
'זה היה התקף או משהו..?
'למה הוא התפרע ככה..?
'אולי זה היה רק משחק כדי שאעזוב אותו ושיוכל לברוח..?'

גבותיי התעקמו בכעס כשהמחשבה האחרונה עלתה במוחי.

קמתי מהכיסא בחדות ויוצא מהמישרד.

התקדמתי הצעדים גדולים לכיוון החדר שבו נמצא הנער שכל כך הולך לשלם על כך..

כשהיגעתי לחדר שבו הוא היה נמצא באתי לפתוח כשפתאום שמעתי דיבורים.

יכלתי לזהות את הקול אך היה לי קשה כי שמעתי רק התלחששויות.

פני התעקמו עוד יותר בכעס ופתחתי את הדלת במהירות ובחוזקה, רוצה להרוג את האדם שהעז להפר את פקודתי וניכנס לחדר הזה בלי רשותי.

כשפתחתי את הדלת ראיתי שהוא ניבהל והביט בי בפחד גדול.

לא האמנתי למישחק הזה ומיהרתי להיתקדם אליו.

הוא נירתע אחורה מיד עד הקצה השני של המיטה כשראה שהתקדמתי אליו המהירות.

עצרתי ליד מיטתו מקווץ את גבותיי בחשד.