הפרק מוקדש ל- gefen אהובתי💗
נ.מ טאהיונג.
"תגידו לי מי היה ילד המזוין הזה שפאקינג הפריע לכם במשימה!?" צעקתי עליהם בכעס.
כרגע אני יושב בכיסא מישרדי כשיושבים מלפני נאמג'ון והוסוק.
קראתי להם לבוא אלי כדי שנוכל לדבר על שינוי משימה.
"אדוני, אתמול כשהלכנו לבצע את המשימה, מצאנו את האיש אשר חיפשנו, מיד לקחנו אותו בחוזקה כדי שלא יזוז או יברח, אבל כנראה שגם לו היה נשק...
הוצאנו את הכלי נשק שלנו והוא מיד זרק את נישקו,פתאום התקרב בחור והתחיל לצעוק עלינו על מעשינו, נשבע לך רציתי לדקור אותו על מילותיו, כשפתאום משום מקום נער יותר צעיר התקרב מאחורינו והיכה את ראשינו במקל ברזל, לפני התעלפותי שלחתי לו מבט שזה לא לא ניגמר ואני והוסוק קרסנו מעולפים." הסביר נאמג'ון בפירוט.
הבטתי בהם במבט עצבני כשמיד קמתי ממקומי דופק את ידי על השולחן בחוזקה.
"התוכנית השתנה, תברר לי על הנער ותתן לי את כל הפרטים עליו, אני רוצה את זה עוד היום.." אמרתי והתקדמתי לכיוון החלון הגדול הנמצא במישרדי.
"אבל אדוני הוא רק נער..." אמר לי הוסוק.
"לא קונים בלי לשלם...נכון..?אמרתי בחיוך ערמומי.
"צאו..." אמרתי בתקיפות והם מיד צייטו ויצאו.
-
"יש לכם ניסיון בנשקים..?" שאלתי אותם.
כרגע אני יושב במישרדי כשמולי שני אנשים שטוענים שרוצים להצטרף אליי למאפיה.
כמובן שלא כל דביל יכול להתקבל למאפיה ועוד למאפיה שלי!.
כרגע אני עורך להם סוג של 'ראיון' אבל לכל שאלה יש להם תשובה מטומטמת אחרת..
"לא, בחיים לא נגענו בנשק" אמר האחד היותר שמן מהשני.
"יצא לכם פעם לרצוח, להרוג..?" שאלתי אותם בפרצוף מעט עצבני.
"לא, בחיים לא, הרי זה אסור..." אמר השני עם המשקפיים.
"אתם יודעים שכאן זאת מאפיה, כן...?" אמרתי בקול המנסה לא להישמע עצבני.
"כן ברור.." אמרו שניהם ביחד.
נאנחתי בעצבים וקמתי ממקומי.
"טוב סיימנו כאן, לא התקבלתם ולא הייתם אפילו קרובים..." אמרתי בקול כועס.
"אמרתי לך שלא ניתקבל!.." אמר השמן לממושקף.
"מיכוון שלא היתקבלתם ואתם תוכלו ללכת ולספר כל מיני פרטים למישטרה או משהו, אני נאלץ להיפטר מיכם..." אמרתי בקול חסר רגש.
הוצאתי אקדח מכיסי ולפני שהספיקו בכלל להגיב, יריתי לשני המפגרים בראש.
הם קרסו על הריצפה מחוסרי חיים.
YOU ARE READING
Say my name / taekook
Romance"רק תחכה שתכיר באחר...." אמר לי אותו אחד שכיסה את פי ואת עיני. ניסיתי לזעוק אך לא יכולתי. מחשבותי היתערפלו לאט לאט כשפתאום שמעתי קול עמוק ונוקשה מדבר מאחורי. "זה הוא...?" שאל בנוקשות אותו אחד. "כן אדוני.....זה הוא..." ואלה היו המילים האחרונות שיכלתי...
