The addiction - (boyXboy)🔞

פרק 8 - עיניים רעבות

(נ.מ. אוראל.)

"אוראל!" אני שומע את קולו של ליאן קורא בשמי במסדרון,

"מה עכשיו הוא רוצה?" ממלמל טים כאשר אנחנו עוצרים במסדרון ואני מסתובב לעבר ליאן.

"חכה," אומר ליאן ותופס בזרועי,

ובאותו הרגע, אותה שניה שבה ליאן נוגע בזרועי, אותה שניה שאני לעולם לא אשכח,

באותו הרגע, הכול נצבע בנוף יפיפה. גווני האפור שאני רגיל אלהם התחלפו בכול כך הרבה צבעים, לא ידעתי בכלל שקיימים סוגים רבים כול כך של גוונים. זה היה מדהים.

אני מביט מסביבי, על מסדרון התיכון ועל התלמידים שעוברים בה, על הצבע ששותף הכול,

אבל ברגע אחד – הכול הופסק. הכול חזר להיות אפור ומשמים. "לא."

אני מביט בליאן, הוא עזב את ידי,

"הכול בסדר?" שואל ליאן, שואל האדם שהוא הנפש התאומה שלי. האדם היחיד שיכול לגרום לי לראות צבעים.

"חכה," אני אומר ותופס בידו, אני נואש לראות שוב את הצבעים, אני לא רוצה שזה יעלם.

"אוראל מה נסגר?" שואל טים מאחורי אבל אני לא שומע, אני פשוט בהלם מהצבעים.

"מה הקטע?" שואל פתאום אלכס שצץ מאחורי ליאן ומביט בי אוחז בידו של ליאן,

"בוא נזוז," אומר טים וגורר אותי משם.

X_X

"מה הלך פה?" מגחך אלכס כאשר הוא וליאן מביטים בשני הצעירים מהם הולכים במסדרון ונבלעים בהמון הבחורים והבחורות.

"אין לי מושג... אבל אני אוהב את זה."

אלכס מגלגל את עיניו, "אנחנו מאחרים לשיעור, בהפסקה אתה תוכל לדבר איתו, עכשיו בוא."

אלכס גורר את ליאן לכיתה שלהם, מה שבדך כלל מתנהל הפוך, אבל ליאן שקוע בזיכרון עיניו הנוצצות של אוראל כאשר הוא חייך.

המורה נכנס לכיתה ומתחיל ללמד, וכשהוא קורא בשמו של ליאן בפעם השנייה, אלכס מתגייס לעזור לו וזורק עליו מחק,

"מה?" מתרעם ליאן והמורה מביט בו מעבר למשקפיים, "סליחה, "ממלמל ליאן שוב,

"מה הלך שם?" שואל טים כאשר הוא ואוראל נכנסים לשירותים ואוראל שוטף את פניו במים.

"זוכר שאמרת לך שאני עיוור צבעים?"

"מה עם זה?" לא מבין טים,

"אז ראיתי צבעים. את כול הצבעים. כשנגעתי בליאן הצלחתי לראות צבעים." אומר אוראל בעיניים נוצצות,

"ואיך זה הרגיש?" שואל טים, מנסה להסוות על פניו הבעת פנים נלהבת לפחות כמו של אוראל.

"זה היה מדהים." מחייך באושר אוראל.

טים לא בטוח שזה שאוראל עכשיו רואה צבעים כשהוא נוגע בליאן זה דבר טוב, כולם בבית-ספר יודעים שליאן שובר ללבות. שהוא לא מתחייב לאף בחורה שהוא היה איתה עד היום.

אבל זה לא מה שמפחיד את טים.

הוא לא פוחד שליאן ישבור את ליבו של אוראל. הוא פוחד שליאן יתאהב יותר מדי באוראל. ואז הוא לא ישחרר אותו.

"אני חייב להתקשר לאחי," ממלמל אוראל וטים מהנהן לאישור עוקב במבטו באוראל שיוצא לעבר המסדרון הרועש.

טים משעין את ידיו על הכיור ומביט בבהותו במראה. לעזאזל.

X_X

אוראל מחייג למספר המוכר בטלפון, לוקאס עונה בצלצול השני. סימן שהוא ישן. בדרך כלל הוא עונה בצלצול הראשון.

"מה קורה?" שואל הקול המוכר את אוראל.

"זוכר שאני עיוור צבעים?"

לוקאס צוחק, "לגמרי שכחתי,"

"אז אני מצאתי את האדם שבעזרתו אני יכול לראות צבעים!"

"מה?-"

"הוא נגע בי וראיתי צבעים, זה היה מדהים!"

"מצאת את האדם שאיתו אתה יכול לראות צבעים, אוראל?"

"כן!"

"מי זה?"

"קוראים לו ליאן, אני צריך ללכת לוקאס, אני ידבר בבית."

"בסדר, תשמור על עצמך,"

"להתראות!"

לוקאס מנתק את השיחה ומביט בטלפון בבלבול, הוא לא יודע אם לשמוח או לדאוג,

"מה העיניין?" שואל אידן ומתיישב ליד לוקאס במיטה, מגיש לו כוס תה,

"כלום. משהו עם אחי." מחייך בקושי לוקאס,

"אתה צריך שאני יטפל במשהו?" שואל אידן ומקרב את לוקאס לחיקו, כורך את זרועותיו סביב לוקאס.

"זה בסדר. תודה."

"תראה לי אותך," לוחש אידן באוזנו של לוקאס ומעביר את ידיו מתחת לחולצתו, מלטף את ביטנו של לוקאס ומנשק את עורפו בראוותנות, נהנה מהרגעים שבהם הוא יכול לעשות בלוקאס כאות נפשו מבלי שהוא יתנגד לו.

"לא," אומר בשקט לוקאס ומנסה להיחלץ מזרועותיו של לוקאס,

"אין 'לא'," צוחק בשקט אידן ומהדק את אחיזתו, לא נותן ללוקאס בכלל סיכוי,

"אז אפשר רק רגע?" מתחנן לוקאס ופוגש בעיניו את עיניו הרעבות של אידן,

"אוקי." מהנהן אידן ומשחרר מעט מאחיזתו, הוא לא רוצה לגרום ללוקאס לשנוא אותו לגמרי ולפחד מימנו. זאת לא הייתה התוכנית.

"אבל אתה מבין שאני יכול לעשות איתך מה שאני רוצה, נכון לוקאס?"

לוקאס מהנהן, ואידן מעביר את ידיו בעדינות שוב על גופו של לוקאס, מפשיט אותו לאט ומביט בעיניו של לוקאס, שיבין שהוא לא סתם מתעלל בו, שיבין שהוא אוהב אותו. 

-----------------------------------------------------------------------------

שאלת השאלות: מה דעתך על אידן? 🖤

אוהבת מלא ואשמח אם תצביעו💖💖

🎨gefen