The addiction - (boyXboy)🔞

פרק 10 - זה לא סיפור אהבה.

קשה להחליט עם אלכס רודף אחר בעיות או שהבעיות רודפות אחריו, אבל דבר אחד בטוח, לא תוכלו למצוא אחד בלי השני,

אלכס מעשן על גג הבניין בית ספר, עיניו השחורות בוחנות את הנער הצעיר שמביט בליאן ובאוראל מדברים,

טים רואה את ידו של ליאן מלטפת את ברכו של אוראל, הוא לא בטוח מה הוא מרגיש, אבל הוא יודע שהוא היה רוצה להיות שם במקום ליאן.

אלכס מחייך כשהוא רואה את טים, עיניו החומות של הצעיר מביטות בחברו של אלכס, בקנאה.

אולי במקום אחר, אולי בזמן אחר, אולי אז לאלכס היה אומץ לדבר, אבל לא היום.

הוא מכבה את הסיגריה על הרצפה בדריכה ונשכב על הרצפה של הגג,

"אלכס!" קול של בחורה נשמע והוא פותח את עיניו בשעמום,

ז'נט היא המחנכת של אלכס, היא מכירה את אחיותיו הגדולות של אלכס ויודעת שהילד הזה סוחב כמויות של כאב.

"מה אתה עושה פה?" היא שואלת ומשלבת את ידיה,

אלכס מחייך ומושך בכתפיו, "חיפשתי לי מקום שקט לנמנם בו,"

ז'נט רואה את בדלי הסיגריה על הרצפה ושואלת, "בבקשה תגיד לי שלא הכנסת סמים לבית-ספר,"

"סמים? בבית-ספר? לא היה עולה בדעתי רעיון כזה, למה לי להכניס סמים לבית-ספר? אני שומר את הסמים שלי בגוף! רוצה לרקוד?"

ז'נט מביטה בנער שמולה, הוא משדר אומץ, אבל היא יודעת שהוא אבוד,

היא שומעת את הכאב שלו כשהוא צוחק,

היא הייתה רוצה לחבק אותו, אבל היא נמנעת,

"רד למטה, אני אתן לך שחרור הביתה, אתה לא יוכל להיכנס ככה לכיתה."

"כן המורה," מחייך אלכס וקם ממקומו,

"ומחר תבוא עם תלבושת בבקשה," אומרת המורה,

"למה? כדי שאני הראה ייצוגי בפגישה עם המנהל?" הוא שואל בחיוך,

"אני לא הולכת לספר על זה למנהל. אני יודעת שאתה מנסה להוכיח לכולם שאתה יכול להיות הרסני, אבל אני לא מתכוונת לעזור לך בזה."

"את מורה טובה ז'נט." אומר אלכס בצורה שגורמת לה לרצות להכות אותו ולחבק אותו יחדיו,

אלכס יורד מהגג ויוצא משערי בית-הספר, ז'נט נשארת שם כדי לאסוף את בדלי הסיגריות מהרצפה, היא רואה את המבט בעיניו, את המבט של אביו, אם אין מלחמה – הוא יתחיל אחת.

XXX

ליאן מביט בטלפון שלו, קורא את ההודעה מחברו, 'חתכתי הביתה, מסתבר שגם הגג הפך למקום שאי אפשר לעשן בו.'

ליאן עוקף את בנין התיכון מצד אחד ומפתיע את אוראל כשהוא מניח את ידו על כתפו של הצעיר,

"ליאן!" הוא אומר בהפתעה מהופנט מהצבעים שעוטפים אותו, "מה אתה עושה פה?"

"אמרתי שאני ילווה אותך הביתה, ואני תמיד מקיים הבטחות."

"כן... נכון,"

ליאן מרים את ידו מאוראל ומנתק את המגע, הצבעים נמחקים בשנייה אכזרית,

"מה קרה?" שואל ליאן ומעמיד פנים שהוא לא מבין,

"כלום," משיב אוראל ומגביר את קצב ההליכה שלו, אבל ליאן מדביק אותו די מהר וממשיך לצעוד לידו,

"אתה רוצה שאני אגע בך?" הוא שואל בשקט ואוראל מהנהן בתנועה כמעט בלתי נראית,

"בוא," אומר ליאן ומושך את אוראל מזרועו לעבר אחד הרחובות, הוא מוביל אותו לרחוב צצדי, הרחק מאנשים, ומצמיד את אוראל לקיר,

אוראל מביט בבלבול בליאן ושואל, "מה קרה?"

"אוראל," אומר ליאן בשקט ונצמד יותר לאוראל, "המגע הזה," הוא מעביר את ידו בשערו של אוראל, "הוא מטיב לשנינו, נכון?"

"א-אני לא מבין,"

"אתה צריך אותי כדי שתוכל לראות צבעים," מסביר בשקט ליאן, "ואני רוצה אותך, את המגע איתך,"

"ליאן-" מנסה לומר אוראל ומנסה להשתחרר מאחיזתו של ליאן,

"אם תלך, לא תוכל לראות צבעים יותר לעולם." אומר ליאן בקולו העמוק,

אוראל מפסיק לזוז כשהוא שומע את דבריו של ליאן,

"אני לא יעשה לך משהו שאתה לא תרצה," מרגיע ליאן, "אני מבטיח."

אוראל מאמין לו, ולכן הוא נשאר, גם כשליאן מתכופף כדי לנשק את אוראל,

"זה בסדר," מחייך ליאן, "זה טוב בשביל שנינו, אתה תהנה,"

"אני בחיים לא," מתחיל לומר אוראל אבל ליאן נופל על פיו בנשיקה נוספת, סוחפת ומלאת תשוקה יותר מהקודמת,

אוראל מתמכר לגמרי לתחושה, לרגעים שבהם הוא רואה את הצבעים,

הם מתמכרים מהר אחד לשני ולא מסוגלים להפסיק,

זה לא סיפור אהבה. 

------------------------------------------------------------------------

🎨gefen