"אנה! בואי, בואי כנסי." במקום הקבוע שלנו, יולי חיכתה לי בבוקר למחרת. היא ישבה במכוניתה הקטנה, המוזיקה כבר נשמעה מהרמקולים והיא המתינה לי בציפייה. לקחתי נשימה עמוקה ונכנסתי למכונית.
היא התניעה את המכונית והחלה לנסוע, הנחתי את ידיי על רקותיי כשהרגשתי שמגיע עוד סבב של כאבי ראש והתפללתי לאלוהים שזה ייפסק כבר. היה לי הנגאובר קשה, וכל הבוקר שלי היה מורכב בעיקר מהקאות וכאבי ראש בלתי פוסקים.
הנסיעה חלפה לה בשתיקה. אף אחת מאיתנו לא רצתה להיות הראשונה שמדברת. תמשיכי לכעוס עליה, סתומה. אל תוותרי לה.
״אז...את מוכנה למבחן היום?״ יולי שאלה לבסוף.
״אני מניחה.״
שתיקה. "אנחנו חברות?"
"לא יודעת."
"למה לא?" לא יודעת, למה את חושבת?
"כי ככה," רטנתי. היא לא דיברה יותר.
נכנסנו לחניית בית הספר, היא כיבתה את המכונית ואני פתחתי את הדלת כששמעתי את יולי ממלמלת "ביי."
"ביי, יולי." השבתי, יצאתי מהמכונית והתקדמתי לכיוון בית הספר, בלעדיה.
***
חלפתי על פני המסדרונות ההומים של בית הספר. בדרך כלל הניסיון לחצות את דרכי לכיתה היה כרוך בהרבה התפתלויות, מילות סליחה חלושות אחרי שהייתי דורכת למישהו על הרגל בטעות, ואדיר - הילד הכי בלתי נסבל שהכרתי- וחבריו הבלתי נסבלים גם הם שחשבו שלחסום לי את הדרך כל בוקר ולראות אותי מנסה לשכנע אותם לתת לי לעבור זה כל כך מצחיק. שנאתי את אדיר. שנאתי אותו בכל נשמתי. מהרגע בכיתה ז' כשהוא ראה אותי לראשונה, זה כאילו שהחליט שמטרת חייו פתאום היא למרר את שלי.
אבל באותו בוקר זה לא היה כך. אף אחד לא חסם לי את הדרך לכיתה, להפך- כולם פינו את הדרך כשראו אותי חולפת במסדרונות. בהתחלה תשומת הלב הפתאומית מכולם הטרידה אותי, אך אז אני הבנתי שכל עוד אני יכולה ללכת במסדרונות בשלווה, הסיבה לא אמורה לעניין אותי.
"זאת הילדה מהסרטון?" ראיתי ילדה לוחשת לחברתה כששתיהן הסתכלו ישירות אליי. טוב, אולי טעיתי. למרות המסדרונות המפונים ותשומת הלב הפתאומית מכולם אליי, הבנתי פתאום שכולם סביבי בהו ולחששו לכיווני. זה לא סימן טוב, נכון?
ואז, כסימן משמיים, נשלח אליי סרטון מיולי, החלטתי לפתוח אותו ולראות מה כבר היה לה כל כך חשוב שאראה. כשפתחתי את הסרטון, הייתה מצולמת שם ילדה שיכורה ומטומטמת- אני, למקרה ושאלתם- מרקדת לה על שולחן זכוכית ארוך ומדברת. אנשים סביבה צחקו, צעקו אליה מילים גסות, והיא-
היא שרה! היא שרה בקולי קולות כאילו דורשת שיתנו לה סטירה, והקיאה על אחד האנשים בקהל. הצחקוקים סביבה רק גברו. זה היה כל כך מביך, יצאתי בזעזוע מהסרטון ורציתי לקבור את הראש באדמה עד שהעור שלי יתקמט, השיניים שלי יפלו ואף אחד לא יוכל לזהות אותי יותר. קראתי את ההודעות מיולי.
YOU ARE READING
כשהירח אוהב את השמש
Romance"תחזרי לחיים, אנה-" קולי נשבר ודמעות נפלו מעיניי כשהישרתי מבט אל גופה הרפוי והחבול של הנערה שאהבתי. "תחזרי לחיים בשבילי, אהובה, ואני מבטיח שאעלים את כל הכאב שלך." ~~~~~~ "כשהירח אוהב את השמש" הוא הספר הראשון שלי שאני מעלה, מפרק לפרק הדמויות והעלילה...
