כשהירח אוהב את השמש

פרק 4-אדם

-בפרק הזה יש קצת סמאט, ואלימות קשה. הקריאה על אחריותכם. תהנו!
-------

שמעתי את לבי שהגביר את פעימותיו בצורה ניכרת, הרחתי את ריח הקיא שחלחל אל אפי, הרגשתי אותו זורם במורד עורי, מצית את חרדתי.

פישלתי. הוא לא יוותר לי על זה.

כשהבנתי את זה, כל הקולות סביבי התעמעמו, הרגשתי את גופי קופא במקומו ולא הצלחתי להזיז אף שריר, ראייתי התערפלה והתקשתי פתאום להכניס אוויר לראותיי.

הוא לא ירשה לי, הוא לא ירשה לי יותר לצאת החוצה.

אני אחזור לבית הקטן והחנוק הזה, ולא אצא ממנו יותר.

ניסיתי לחשוב בהיגיון. הבגדים שלבשתי נספגו קיא, ולא היו לי עוד בגדים. מה כבר יכולתי לעשות? ניסיתי להרגיע את עצמי. נשמתי יותר מעשר נשימות עמוקות, וכשהרגשתי את גופי נרפה הסתובבתי באיטיות וראיתי עשרות מצלמות מכוונות עליי אך הייתי ממוקד מדי במשימה שעמדה לפניי. למצוא חדר שירותים.

הלכתי במהירות וסרקתי אחר חדר השירותים, אך היו כל כך הרבה חדרים סביבי. כל כך הרבה דלתות. חשבתי ששמעתי קול קורא לי אך המשכתי להתקדם הלאה בלי להביט לאחור. לפתע הרגשתי משיכה חזקה ומהירה בשרוול חולצתי ונעצרתי. "חכה, אני אפצה אותך." שמעתי קול של אישה. "אני- אני- אני אמצא לך בגדים. רק תעצור ו-" הסתובבתי ופגשתי בעיניה החומות של לא אחרת מאשר הנערה שהקיאה עליי, עיניה הלא ממוקדות נפערו והיא בהתה בי, כמעט לא מצמצה. היא התנודדה במקומה ונראתה כאילו היא עומדת ליפול. כמה היא כבר שתתה?

כחכחתי בגרוני והיא הסיטה את עיניה מעיניי והסמיקה מעט. "נו?" שאלתי והרמתי גבה, כי למרות שלא רציתי להודות בזה, היא שעשעה אותי מעט. "מה אמרת?"

היא פתחה את פיה לענות, אך צלצול הטלפון שבקע מבגדיי קטע את דבריה. האנשים היחידים שידעו את מספר הטלפון שלי היו אלי ואיליי. הושטתי את ידי לטלפון והוצאתי אותו מכיסי.

מספר חסוי. עניתי לשיחה והנחתי את הטלפון קרוב לאוזני.

"אדם," קולו של איליי בקע מהטלפון וחלחל אל ראשי. "מה שלומך,ילד שלי?" הוא שאל אותי.

רציתי לענות אני לא הילד שלך, אבל הבנתי שמודף שאשתוק. הוא המשיך, "אני לא אפריע לך. אני מקווה שאתה נהנה, שמצאת חברים. הכל הולך חלק שם? כמו שרצית?״

עדיין שתקתי.

״הכל טוב שם?" שאל שוב בטון משונה.

"נהדר." שיקרתי.

"יופי. עד אחת עשרה." הוא הזכיר לי וסיים את השיחה. הסתכלתי על הג'ינג'ית השיכורה והלא ממש אמינה, ונאנחתי. זה לא שהיו לי הרבה ברירות. "איפה הבגדים?"

היא חייכה באושר ואמרה, "אני אמצא לך אותם! המארח הוא החבר של חברה שלי, אז יש לך מזל." היא חיפשה מישהי במבטה ונראה שמצאה אותה. "הנה היא!" היא ניסתה לרוץ אך רגליה התנודדו מדי, והיא נתלתה-נפלה על יולי שנראתה נסערת מאוד. יולי לחשה משהו לתוך אוזנה של הנערה השיכורה שנראה שפיכח אותה מעט, הן דיברו קצת ולבסוף יולי התקדמה אליי עם חיוך עצום מרוח על פניה.