כשהירח אוהב את השמש

פרק 3-אנה

הייתי בצרות. לא תכננתי שזה יקרה.

אני בחיים לא השתכרתי, זה לא התאים לי. זה התאים לאבא שלי.

אבל לפני שהבנתי מה קורה מצאתי את עצמי במסיבה עם עשרות אנשים עם מצלמות פתוחות,שיכורה מוחלטת, מקיאה על אדם זר.

עוד בתחילת הערב, כשנכנסתי לסלון ביתו של דין וראיתי את כל הגופים המתפתלים והמיטלטלים לקצב המוזיקה, המגדלים הלא יציבים של בקבוקי בירה, הכתמים הרטובים בשטיח, הנגיעות הגסות במפשעות והזוגות הדחוקים אל הקירות, מיד התחרטתי שהגעתי.

״דין!״ יולי מיהרה אל תוך זרועותיו של נער שזיהיתי בתור התלמיד החדש בבית הספר עם העיניים השובבות והחיוך הכובש.

אני נותנת להם חודש, חשבתי לעצמי.

״היי יול,״ דין עטף את יולי בזרועותיו, ובחן אותי בבלבול.

״סליחה, כנראה שכחתי, מי את?״ שאל אותי דין.

״אהה, נכון.״ אמרה יולי וטפחה בכוח על מצחה. ״שכחתי לעדכן אותך- הזמנתי גם את אנה, חברה שלי, אין לך בעיה עם זה, נכון?״ היא שלחה אליו מבט מתרה.

"לאא, הכל טוב יול.״ הוא פנה אליי ״תרגישי בנוח." אמר לי דין.

"תודה," אמרתי בחיוך.

דין הציג לנו את חבריו ויולי בחנה כל אחד מהם עם מבט טורפני בעיניה וחיוך מתוק על פניה.

תוך כמה דקות בלבד, יולי כבר השתלבה בחבורה כמו כפפה ליד ואילו אני עמדתי לידה, העמדתי פני מתעניינת, צחקתי מתי שהייתי צריכה לצחוק, וחייכתי מתי שהייתי צריכה לחייך. מתכון מושלם.

היה לי קשה לי להתחבר לאנשים, בדרך כלל אנשים שפגשו אותי לראשונה חשבו עליי כשקטה ומתוקה.

אלו שבאמת הכירו אותי, גילו שאני לא שני הדברים.

הרגשתי צביטה קטנה בלב כשראיתי את החברה הכי טובה שלי מנפנפת אותי, ושאלתי אותה בליבי למה בכלל הזמנת אותי אם את לא זקוקה לי אפילו?

תהיתי אם היא הזמינה אותי לכאן רק כדי להראות לכולם כמה היא מדהימה, לעומתי.

יולי נראתה כמו דוגמנית. היא הייתה רזה, עם תווי פנים מושלמים ושיער שחור ארוך וזוהר. היא הייתה קלילה, מעניינת, שייכת.

היא הייתה ההפך ממני.

ראיתי את רגליה מתרחקות ממני צעד אחר צעד, צעדים קטנים כל פעם, שלא ארגיש חס וחלילה.

למה בכלל הסכמת לבוא למסיבה המטופשת הזו? ידעת שזה יקרה, נזפתי בעצמי.

אוי, אנה, למה את תמיד. נשארת. לבד?

איך את אף פעם לא מצליחה להשתייך?

הרגשתי דמעות עולות בעיניי ומיהרתי לסלק אותן. תתאפסי.