"מה זה היה אמור להביע?" איליי ואני עמדנו באמצע חדר הכושר בו ביליתי מחצית מהילדות שלי. זה היה חדר תת-קרקעי בתוך הבית שלו עם כל מיני מטווחים לכלי ירי, מתקני כושר ואיגרוף, ומכונות מטרידות שהעמידו במבחן מדי יום את הסיבולת שלי לכאב. למה הייתי זקוק לכל אלה, אתם שואלים? אני מניח כי איליי היה צריך למצוא משהו שיאתגר אותי יותר מרק לזרוק לי כדור ולהגיד לי ללכת לרוץ אחריו. חזונו של איליי תמיד היה להפוך אותי למן "מכונת צבא", בעיקר אחד שגופו רחב וחזק מספיק בשביל לנצח שישה אנשים בידיים חשופות, או שיש לו תגובות מהירות, ומסוגל להחלים מפציעות בפחות ממחצית מהזמן שלוקח לשאר האנשים. וכשהייתי עוד ילד קטן מכדי לעבור את כל הניסויים האלה, הוא היה שולח אותי לכאן. חדר הכושר האישי שלי, שהיה אולי אחד המקומות האהובים עליי בכל הכלא הזה. המקום הבטוח שלי.
אבל לא הבנתי למה הוא הביא אותי לכאן עכשיו. הוא ידע שלא הייתי עדיין כשיר מספיק לתזוזה, לא אחרי אתמול. צלקת חדשה עיטרה את חזי והחתכים האחרים שבחזי עדיין לא התאחו לגמרי. אתמול אחרי שסחב אותי למעבדה, הוא תפר לי את החתך בידיו המרושלות והלא מוסמכות. הכאב היה בלתי נסבל, וזה לא עזר שהיה צריך לעצור באמצע כי "מישהו חדר את מצלמות האבטחה" ואז עזב כשהחתכים שהוא עצמו גרם לי, פתוחים, חצי תפורים ומדממים על רצפת הבטון החלקה שלו. אז כן, יכול להיות שהיום הרגשתי קצת יותר מרדן מבדרך כלל.
"על מה אתה מדבר?" שאלתי בתמימות מעושה.
"אני מדבר עליה! על הילדה הזאת. מה היא כבר רצתה ממך?" הוא צמצם את עיניו בכעס והוסיף, "אתה גילית לה? גילית לה הכול, נכון? בן זונה קטן-"
"לא. היא לא יודעת כלום. היא רק באה לבקש ממני סליחה כי אתמול היא..." עצרתי את דבריי ברגע האחרון, אחרי כל המאמצים שלי להסתיר את האמת מפניו אתמול בלילה, לא התכוונתי להסתכן בכך שהכל ייחשף עכשיו.
"היא הקיאה עליך?" איליי ניחש וכשראה את הבלבול בפניי הסביר, "אלי מחוברת לקבוצת הוואטסאפ של השכבה שלה," מה? ובאיזה עולם זה נראה לה נורמלי להיות מחוברת לקבוצת הוואטסאפ של הפאקינג שכבה שלה?...ומה זה קבוצת וואטסאפ? שאלתי את עצמי ואיליי המשיך, "מועבר שם סרטון עכשיו של ילדה שנראית דומה בצורה מאוד מחשידה לילדה ממקודם, והיא מקיאה על ילד שנראה דומה בצורה מאוד מחשידה אליך. האם אני צודק?"
"כן..."
"ואיך קוראים לה?" הוא שאל.
"למי?"
"לילדה הזאת!" הוא אומר ואז מוסיף במלמול לעצמו, "למי."
"למה אתה צריך את השם שלה?"
הוא לקח נשימה עמוקה וניכר שהוא נאבק לשמור על סבלנותו. "אני אחזור על זה שוב ואתה רק תענה, איך קוראים לילדה?"
"אנה," עניתי בעל כורחי והופתעתי כשצליל שמה על שפתיי הרגיש נחמד יותר משקיוויתי שירגיש ולפתע היה לי חשק לבטא אותו שוב. "אנה."
YOU ARE READING
כשהירח אוהב את השמש
Romance"תחזרי לחיים, אנה-" קולי נשבר ודמעות נפלו מעיניי כשהישרתי מבט אל גופה הרפוי והחבול של הנערה שאהבתי. "תחזרי לחיים בשבילי, אהובה, ואני מבטיח שאעלים את כל הכאב שלך." ~~~~~~ "כשהירח אוהב את השמש" הוא הספר הראשון שלי שאני מעלה, מפרק לפרק הדמויות והעלילה...
