LITTLE LIES IN PAIN

Chapter 12

עד עילפון .⚠️

נ.מ לאב.
__________

נבהלתי ממשמע קולו העצבני , אך זה היה חזק ממני רציתי כל כך לגמור

התחלתי לנוע שוב , ולהזיז רק את ירכיי , ולהתחכך בפינות השולחן .

זה כל כך מביך , ובמיוחד שאני עושה את זה מולו , אבל פאק אני חייבת לגמור עכשיו .

"לאב את מתנהגת לא יפה . את לא מקשיבה לאדון שלך, אני צריך כנראה להבהיר לך את זה בכאב

ניסיתי לחכות עם זה , ואולי להקל עליך, אבל את ממשיכה להמרות את פי , אז עכשיו אין לך ברירה

תתמודדי ".

"זה לא פייר מה שאתה עושה לי , אתה נוגע בי , מענג אותי, וכשאני כל כך קרובה לגמור אתה מפסיק "

הוא לא מתייחס למילותיי , מבטו נהיה קשוח , והוא מסובב את גופי העירום, ומצמיד את גופי בחוזקה

אל שולחן משרדו , כך שאני שוכבת על בטני

הקטנה , וישבני נגלה לנגד עיניו.

"הישבן שלך באמת מפתה יפייפיה קטנה שלי "

אני מסובבת את ראשי לאחור , וחורקת את שיניי.

"אדוני מצטערת, אך הישבן הזה לא בשבילך"

"או, הוא בהחלט בשבילי לאב "

הוא מסובב את ראשי לאחור ,ואני מביטה בו מהצד , הוא מפסק את פלחי ישבני , ומכניס את אצבעותיו ,

למה הוא חייב להיות כל כך אגרסיבי ? זה כואב לי .

"תפסיק זה כואב " אני צווחת מכאב.

"אין מה לעשות לאב , את צריכה להבין , שאת צריכה להקשיב לי , את צריכה ללמוד את זה , והישר דרך

יותר טובה מכוח , את זו שלימדת אותי בדרך הכואבת שכחת ?"

הוא מוציא את אצבעותיו , אחרי עינוגים מסיביים סביב חורי הקטן,

ואני מתנשפת ומתנשמת בכבדות .

ולוצ'אנו מביט בישבני , מסתובב לאחור , ויוצא מהמשרד במבט קר , ואני מביטה על גופי העירום בהקלה

סוף כל סוף זה נגמר אני חושבת לעצמי , אך מרגישה את צעדיו מתקרבים הנה שוב .

לעזאזל מה עולה בגורלי הפעם?

אני מתחילה להתנשם בכבדות , מפחדת מהעומד לקרות , רגליי רועדות על השולחן .

אני מחכה בסבלנות , וצעדיו מתקרבים אליי יותר , הדלת נפתחת , אני מביטה לעיניו עם מבט של רחמים

מחכה לסיים את העונש שהציב לי , הוא מסתכל עליי בחזרה , עיניו רוצות יותר , הוא רוצה להכאיב לי

הסדיסט המטורף הזה .

הוא פותח שוב את המגירה, ומוציא חגורה שחורה, ראשי מושפל, ונראה שהוא מרוצה מכך .