פרק 2 - נ.מ אוסטין

19 4 1
                                    

There’s an old voice in my head that’s holding me back” - Little talks

הוואן שלנו נכנס לחניון שנמצא ליד הכניסה לסט הצילומים שבו ניפגש עם הבמאים, המפיקים ויוצרת הספר שיהפוך לסרט כדי להתחיל לעבוד עליו. חיכיתי הרבה זמן להתחיל פרויקט חדש ועכשיו כשהגענו הרצון לנגן וליצור זורם לי בוורידים

״טוב, תזכרו מה אמרנו. אנחנו יוצאים לשם, מכירים את האווירה ואת הצוות, מבינים מה הרצון של הסופרת מבחינת מוזיקה ואת העלילה המרכזית ומתחילים לעבוד עם מה שיש לנו. אני לא רוצה פאשלות, אנחנו באים בתור א-רוק ולוקחים את הפרויקט הזה ברצינות כמו כל פרויקט אחר, אני ברור?״ נאמתי רגע לפני שיצאנו מהוואן, מסתכל על הלהקה שלי, שלושת הבחורים הכי מוכשרים והאחים שלעולם לא היו לי, כל אחד מהם הצטרף לדרך שסללתי במוזיקה בזמן ומסיבה אחרת ולכל אחד מהם יש חלק בחיי שאף אחד אחר לא יוכל לקחת.

״אתה נואם כאילו שאתה נשיא, אתה שוקל לרוץ לפוליטיקה או משהו כזה? אם כן רצוי שנדע מתי להיפרד״ ריין, חברי הטוב ביותר ונגן כלי המיתר שלי, קול אותי בהומור וגלגלתי עיניים.
״אני אעדיף לקטוע לעצמי איבר מלרוץ לפוליטיקה ואתה יודע את זה״ מלמלתי בחמיצות, אבי הביולוגי המניאק היה פוליטיקאי ואני חושב שהחלק הכי טוב בקשר שלנו היה הרגע שבו הקשר נגמר ואת אותו הדבר אני יכול גם להגיד על אימי הביולוגית.

״אם אנחנו לא נצא מהכלוב הקלאוסטרופובי הזה אנחנו נאחר לפגישה בחמש דקות וארבעים שניות, תואילו בטובכם לצאת?״ וויט טען בטון הרציני שהוא משתמש בו בדרך כלל, הדיוק שלו במספרים ובמידע שהוא מוציא מהפה שלו הדהים והצחיק אותי באותו הזמן, בעיקר כי כמות המידע שידע והבלאגן שהתקיים בראשו לא התאימו בשום צורה למימדי גופו הענקיים ולנקודות הרגישות שיש לו כלפי מוזיקה וכלפי אייבי, החברה שלו בשלוש השנים האחרונות.

״יאללה באלגן!!!!״ צעק ריין בהתלהבות ויצאנו מהוואן, יצאתי אחרון, דואג לנעול את הוואן ונושם עמוק מתכונן לפרויקט החדש.

הלכנו לכיוון הכניסה לסט וראיתי בזווית מבטי מכונית קטנה בצבע כסוף עומדת בחניה שמול הכניסה, בחנתי את הרכב לשניה וקלטתי שיש מישהי בתוך הרכב, תהיתי איך היא קשורה לסרט.
לפני שהספקתי להסיט את מבטי מהרכב דלת מושב הנהג נפתחה והרגשתי תחושה מוזרה בליבי כשבחורה קטנה יצאה מהאוטו, שיערה היה שטני, גלי וארוך, היא לבשה פוטר שלא הצלחתי לראות את הצד הקדמי שלו וג’ינס. הייתי חייב להפסיק לבהות בה, זה לא אמור להיות חוקי לבהות במישהי כל כך הרבה זמן והייתי צריך להיכנס.
אבל לא הצלחתי להוריד ממנה את העיניים, היא הוציאה משהו מהמושב האחורי ונעלה את האוטו שלה, מתקדמת לכיוון שלי ובאותו הרגע הצלחתי לראות את פניה בפעם הראשונה.

לעזאזל היא הייתה יפיפיה. היו לה עיניים גדולות ובורקות שהבעירו משהו לא מוכר בתוכי, היא הייתה נמוכה יחסית, מטר 60 לכל היותר ואני חושב שאפילו פחות.
לא הצלחתי לראות את פניה מקרוב אבל הצלחתי לקלוט ניצוץ אפל שמסתתר בתוכה, תהיתי מה עובר בראשה ויותר מזה תהיתי למה לא הצלחתי להוריד ממנה את העיניים.
לא יצא לי לבהות ככה באישה מאז ש….

פסקול שקטWhere stories live. Discover now