פסקול שקט

פרק 4 - נ.מ סופיה

“It’s making me sick, but we’ll heal and the sun will rise” - It’ll be Okay

הרגשתי את ליבי נעצר בזמן שאני תוהה על מה להסתכל קודם, להגיד שהגעתי לבית של להקת א-רוק תהיה הגדרה לא נכונה, לקרוא לזה דירה זאת הגדרה שלא תתאים גם אם יחצו את המקום הזה לחצי.
מדובר בוילת ענק שנמצאת על חוף ים מבודד, לבית יש לפחות שלוש קומות לא כולל חצר אחורית וקדמית, חניון מסודר ושביל שמוביל לחוף הים הצמוד לוילה, מדובר בגן עדן ואת כל מה שאני רושמת לעצמי כרגע בראש אני רושמת רק מהסתכלות קצרה דרך החלון הקדמי של הרכב שלי.

הלב שלי דפק בזמן שהמוח שלי התעסק בחמישים אלף שיחות שהתוכן שלהן היה האם יהיה נכון לעבור לגור עם להקת בנים שמעבר לראש הלהקה שהכרתי לפני כמה שעות בודדות, אני לא מכירה אף אחד מהם, בידיעה שזה יכול להסתיים בכל אחת מהדרכים הבאות:

1. אתאהב באחד מהם ואכנס לעלילה של ספר שאני מפחדת לכתוב.
2. מישהו מהם יגלה את האמת עליי ועל החיים שלי.
3. ארגיש בטוחה מדי, אתחבר לכולם ובסוף אצטרך לעזוב כי אני תמיד עוזבת בסוף.
4. והכי גרועה מבין כל האופציות, שכל שלושת הדברים שמניתי כרגע יקרו.

כמובן שלמדתי להתעלם מהקולות במוח שלי ולכן הקולות האלה התקיימו בזמן שארזתי שלוש מזוודות ותיק גדול עם כל הדברים שאני הכי צריכה לקחת איתי בעקבות כך שאוסטין דאג להזכיר שהבית והחדרים מרוהטים ושאוכל להשתמש בכל מה שאצטרך כרצוני.

כשסיימתי התקשרתי לבעל הדירה שלי וסגרתי איתו את הפרטים, אמרתי לו שהבית יהיה פנוי לשיפוצים החל מהערב והוא בתגובה הבטיח שיסיים את השיפוצים מהר ככל שאפשר ושהוא ידאג להשאיר כמה שפחות נזק בחפצים האישיים שלי, הבטחות יותר ריקות מההבטחות השקריות והריקות שהבטחתי לאמא שלי בימי הבית ספר כשאמרתי לה שלא אבלה בספריה יותר מדי ושאשכרה אצא לבלות עם חברים.
לא שהיא קנתה את אחת ההבטחות האלה, היא פשוט שחררה מזה ולא אמרה כלום כי היא ראתה שזה עושה לי טוב.

אחרי שהורדתי את הדברים שלי והכנסתי הכל לרכב שלי, הכנסתי את קייטי למושב שלה והתחלתי בנסיעה לביתו של אוסטין והלהקה שלו לפי נקודת הציון בטלפון שלי, הבית שאני יושבת כרגע ברכב שלי מול מול החניון שלו ותוהה למה אני מכניסה את עצמי.

באנחה ארוכה פתחתי את הצ׳אט עם איסטון וכתבתי לו שאני כאן אבל לא הספקתי לשלוח את ההודעה לפני שהטלפון שלי צלצל וראיתי שהוא התקשר.
״בדיוק באתי לכתוב לך שאני כאן״ אמרתי צוחקת בשניה שעניתי לשיחה.
״אני יודע, אני רואה אותך יושבת ברכב שלך מול החניה דרך המצלמות, את מתכוונת להעביר עוד הרבה זמן בלשכת ברכב שלך מחוץ לחניון או שאת מתכוונת להיכנס לחניה הפנויה ולבקש ממני לצאת עם אחד מהבנים כדי שנעזור לך עם הכל?״ אמר בשעשוע ישיר, כמובן שיהיה לו מצלמות אבטחה בכל פינה בבית הזה.