פסקול שקט

סופיה: שליטה החזיקה את חיי כשהם התפרקו. שליטה בהרגלים שלי, שליטה בכתיבה שלי, שליטה בכמות הספורט שאני עושה, שליטה במה ובכמה שאני אוכלת, שליטה ברגשות שלי, שליטה בחרדות שלי טוב בזה לצערי הרב לא שלטתי לגמרי אבל אני בדרך לזה.
שליטה. אני החזקתי בשליטה והיא החזיקה אותי.

אבל מסתבר שגם לשליטה שלי יש גבול, גם לשליטה שלי שמאז ומתמיד החשבתי כמשהו שיהיה חזק בפני כל דבר, בכל זאת אם השליטה שלי שרדה את המציאות שבה אני חיה היא תשרוד הכל.
אבל לא, היא לא הצליחה לשרוד הכל. אותו היא לא שרדה, כשראיתי אותו ידעתי שאיבדתי חלק מהשליטה שלי, חלק שלא ידעתי כמה הייתי צריכה לאבד.
חלק שיכול להרוג אותי כמו שהוא יכול להציל אותי.
השאלה היא מה יקרה קודם, אני אמות בגלל חוסר השליטה שלי כלפי כל דבר שאוסטין בראון קשור אליו
או שאולי, אחרי כל הזמן הזה אצליח למצוא שלווה בחיים ללא שליטה.

אוסטין: העולם שלי נחרב לפני שלוש שנים וחצי, השרידים שנותרו בעולם שלי מאז אותו הלילה שבו איבדתי הכל הם הלהקה שלי והמוזיקה, נשבעתי לעצמי שאלו יהיו הדברים היחידים בחיי ושלא אעשה את זה שוב, נשבעתי שלא אתאהב שוב כי אהבה היא חוסר בשליטה ובכוח, כוח שהייתי צריך בשביל להמשיך לשרוד את החבילה שהחיים נתנו לי.
אבל אז היא נכנסה, היא נכנסה לחיים שלי והביאה איתה מפלצות ששבו או