לא יודעת לאהוב

Part 2-עושה מה שמתחשק לי

חלפו ארבע שעות וכבר גוועתי ברעב. ניגשתי למטבח והכנתי טוסט לעצמי. תמיד הייתי שואלת את עמית אם הוא גם רעב, אבל היום לא היה לי אכפת שיגווע ברעב. שיעשה מה שהוא רוצה עם תום כי לאף אחד מהם עכשיו לא בא לי להכין שום טוסט. בזמן שהכנתי את הטוסט יד קרה חיבקה את כתפי, וישר זיהיתי את חיבוקו של אבי. יש לו חיבוק מיוחד כזה. אחר. הוא ישר זיהה את מצוקתי, תמיד. תמיד הוא ישר הבחין שקשה לי. ועכשיו הוא ידע מה קרה. אני לא יודעת איך, אבל הוא ידע שרבתי עם אחי. "אתם תשלימו" הוא אמר בלי קול. "זה קרה לי מלא פעמים עם אחותי, אחים לא חייבים להסתדר." בחיים לא יכולתי לדמיין שאבא שלי רב עם דודתי לורה. שניהם הם אנשים כל-כך ישרים, שנראה כאילו לא ספגו ולא ויכוח אחד.
"זה לא ככה, אבא. אני ועמית תמיד מסתדרים ולא רבנו אפילו פעם אחת בחיינו לפני הריב הזה." כמעט עלו לי דמעות.
"הוא גם לא קרא לי לורי. הוא קרא לי לוריין. הוא אף פעם לא קורא לי לוריין!" הוספתי.
"את לא חושבת שהגיע הזמן שתריבו? אחיות שלכם הקטנות רבות כל היום! ואתם מסתדרים יותר מידי. הרגע הזה היה מגיע במוקדם או במאוחר. אז אל תקחי את הריב הזה ללב" הוא קרץ לי והלך. תמיד האמנתי למילותיו של אבי, הדרך שבה אמר אותן גרמה לי להאמין בהן. אחרי שאכלתי את הטוסט החלטתי לעשות משהו עם עצמי וכמו שאבא אמר, "לא לקחת ללב" והוא צודק, כרגיל. ארזתי תיק קטן ובתוכו מגבת, בקבוק מים, חטיף טעים. לבשתי בגד-ים שני חלקים צהוב כשמש ומעל זה שמלת חוף. אף פעם לא לבשתי את הבגד-ים הזה לפני. עמית אמר שזה חשוף מידי ושהוא לא מסכים לי ללבוש אותו. אבל לא אכפת לי כל-כך מדעתו עכשיו והוא גם לא ידע מהדבר הזה כלום. הוא טוען שכל הגברים מתפתים להסתכל על אישה בבגד-ים ומסתכלים. והוא "שומר" עליי. אני לא צריכה שישמרו עליי. אני לא בת שש. איך שיצאתי מחדרי הלכתי בשקט בשקט עד לדלת הכניסה. ושניה לפני שהגעתי אליה עד ששמעתי את עמית שואל
"מה את עושה? או יותר נכון מה את עושה עם הבגד-ים הזה?" הוא שאל במבט כעוס. "אני הולכת לים. עוד משהו?" הוא רק התרגז יותר כאשר עניתי לו ואמר "אני לא מסכים לך לצאת ככה. זה חשוף מידי ואני לא רוצה שיסתכלו על אחותי ככה. תחליפי בגדים, עכשיו." גם אני התרגזתי. "פתאום אני אחותך? יש לך חבר כמו אח זוכר? לך אליו. ויש לי חדשות בשבילך, אני לא מחליפה בגד-ים ואתה לא מחליט עליי." פתחתי את דלת הכניסה יצאתי דרכה טרקתי אותה. לא היה אכפת לי אם היה לו עוד משהו להגיד. זה פשוט לא עניינו נקודה. כשהגעתי לים ראיתי את הפנים שהכי לא רציתי לראות. את תום. היום הזה רק משתפר מרגע לרגע...מה תום עושה בים? הוא לא נראה טיפוס של ים. עשיתי כאילו לא ראיתי אותו אבל ידעתי שהוא הבחין בי. הרגשתי את מבטו ננעץ בי. ואכן לא טעיתי. לא כבשתי את יצרי והסתכלתי לאחור וראיתי את המבט שהוא נעץ בי. הוא התקרב צעד אחר צעד ואני קפאתי במקום. למרות שהיה גדול ממני רק בשנה הוא היה גדול וגבוה ממני בהרבה . וגופו היה חסון ושרירי. וזה מה שגרם לי לקפוא במקומי. "אני מצטער שאת ועמית רבתם. בגללי. אמרתי לו שיזהר לצעוק עלייך בגלל משהו שקשור אליי. כשראיתי אותך בוכה... הרגשתי חרא עם עצמי." שתקתי. שתקתי כי לא ידעתי מה להגיד וגם אם הייתי יודעת לא הייתי מצליחה להוציא מילה. במקום לדבר התחלתי להזיל דמעות. אוי ואבוי לוריין, מה את עושה?! עכשיו הוא בטח חושב שאת סתם בכיינית. תפסיקי לבכות. תפסיקי. אבל במקום לצחוק עליי, הוא חיבק אותי. מה? איך הגעתי למצב הזה? אבל לא עצרתי אותו. הרגשתי בטוחה בתוך החיבוק הזה, כאילו החיבוק הזה גרם לי לסלוח לעמית ולהפסיק לשנוא את תום. הוא לא כזה נורא כמו שחשבתי. החיבוק הזה גרם לי להרגיש כאילו אני בעולם אחר. הוא חיבק אותי עד שהדמעות פסקו. זה היה חיבוק שגרם לי להרגיש בטוחה. "אני... אני מצטערת" אמרתי. "על מה? לוריין, את לא עשית שום דבר." הרגיש לי כאילו הוא משקר כדי שאני ארגיש יותר טוב עם עצמי. "אני כן. אני אמרתי שאני שונאת אותך. אני... אני חוזרת בי. אני לא אוהבת אותך, אבל אני גם לא שונאת. אני בעד שנהיה ידידים. ידידים?" פחדתי שהוא יגיד לא אבל למזלי, הוא חייך ואמר "ידידים. אה ועמית הרשה לך לצאת עם הבגד-ים הזה? העמית שאני מכיר לא היה נותן לתאומה שלו לצאת עם ביקיני חשוף." טכנית הוא צודק.
"לפני שיצאתי הוא אמר לי שהוא לא מרשה לי אבל... מי שאל אותו בכלל. באמת שאין לי כוח אליו." השבתי במבט חצי מחייך חצי כועס. "לוריין הוא דואג לך" הוא גרם לי להתעצבן.
"אם אתה מתחיל עם זה אני קמה והולכת." אמרתי והתכוונתי לזה. אם הוא היה ממשיך הייתי קמה והולכת אבל הוא הפסיק ואמר "לא לא אל תלכי. אני פשוט קצת דואג לך עם כל הגברים מסביב" הוא דואג לי? הוא קצת התבלבל הכרנו לפני חמש שניות בדיוק. "אל תדאג לי. אני לא צריכה שידאגו לי אני לא בת שש-" הוא קטע את דברי בכך שהביא לי את החולצה שלו.
"תלבשי את זה עד שנגיע הביתה." החולצה שלו הייתה מעל בגד החוף החשוף שלי ונתנה לי הרגשה טובה. כשאני אחזור הביתה אתנצל בפניו של עמית. עברו שעתיים שלמות שבהן דיברנו וצחקנו. המכונית של תום הייתה שחורה ומצוחצחת. האווירה במכונית הייתה קלילה מאוד וכל הנסיעה הקשבנו לשירים שתום השמיע, מסתבר שיש לנו את אותו טעם בשירים. כשהגענו הביתה באתי להחזיר לתום את החולצה והוא אמר לי לקחת אותה כדי שעמית לא יכעס ובכל זאת הבאתי לו אותה. הוא היה ללא חולצה והאוויר היה מעט קריר בערב ולא רציתי שהוא יתקרר. כשהגעתי הביתה ישר הלכתי לחדר של עמית. משום מה הוא היה מבולגן והוא היה עצבני. אולי אני ועמית רבנו אבל קשה מאוד להוציא את עמית משלוותו. "מה את רוצה?" אלו המילים שקיבלו אותי לחדר. "אני מתנצלת על מה שעשיתי לתום בבוקר", אמתי בגלגול עיניים.
"מרוצה עכשיו?" הוא צחקק על דברי.
"את חושבת שהבוקר מעניין אותי? לוריין את הלכת לים עם ביקיני שהבטחת לי שלא תלבשי אותו לעולם ואז הלכת מהבית ולא השתתפת בארוחת הערב. אמא ואבא חשבו שקרה לך משהו. ואני הייתי צריך לתת להם הסברים מה אחותי עושה שלוש עשות בערך בים ומה שאמור לעניין אותי זה הבוקר?!" הטון שבו אמר את הדברים גרם לי לפחד "אל תצעק עליי" אמרתי מפחד.
"אני לא צועק!!!" אמר בצרחה איומה. נרתעתי ממנו כשהוא צרח ככה וקפצתי אחורה בפחד שיכה אותי או משהו כזה. הקול שלי היה מפוחד ואמרתי לו "אתה בסדר? זה לא מתאים לך עמית." למרות שלא רציתי הלכתי אליו ועטפתי אותו בזרעותיי.
לקחתי את הסיכון שהוא ידחה את החיבוק וידחוף אותי ממנו, אבל, רק רציתי את התאום שלי בחזרה . הוא לא דחה אותי, להיפך. הוא גם לא קפא במקום. הוא שיתף עם זה פעולה וגם עטף אותי בזרועותיו. הבנתי אותו. אף פעם לא האמנתי בטלפתיה או דברים כאלה, אבל אנחנו תמיד הבנו אחד את השני. לא יודעת איך. אחרי החיבוק איחלנו אחד לשני לילה טוב וחתכנו לישון. זה ללא ספק היה יום מבלבל. אני עדיין לא יודעת מה אני חושבת על תום, או על אם עמית סלח לי ונשכח מהכל.

—————

אני לא יודעת איזה בן אדם אני יותר- משועמם או טוב שהעליתי לכם 2 פרקים ביום.
טוב שיהיה, העיקר שעבר לי הזמן. בגלל שאני גם אוהבת להתלונן- לכו על זה.
אה, ו... כמעט שכחתי.
אימוג׳י פרק! טוב אז היום, בעיני, 🫨.
יש לה חתיכת פיצול אישיות קשה.
טוב חברות, צום קללל וכנראה שהראשון יעלה פרק, נתתי לכן שניים בגלל מחר ואולי יעלה גם השלישי בגלל שבת🤷🏻‍♀️🤷🏻‍♀️.
🎀