לא יודעת לאהוב

Part 3-איך זה מרגיש להרגיש

"בוקר טוב פרינסס" קלטתי את עמית מעיר אותי.
ישר הנחתי את ידי על השידה ולקחתי את הטלפון כדי לבדוק מה השעה.
"את לא מאחרת לפילאטיס הזה שלך?" הוא צודק. כבר השעה אחד עשרה בבוקר! "שיט שיט שיט! אני לא מאמינה!" אני שונאת לאחר. זה זלזול מהמדרגה הראשונה, ככה אימי הייתה נוהגת להגיד, והיא גם ללא ספק גרמה לי להאמין בזה. דפקתי ריצה לשירותים וצחצחתי שיניים. ארזתי תיק במהרה ומיהרתי לצאת "אבל לא אכלת ארוחת בוקר" אמרה אימא.
"אני אוכל שאני אחזור, אימא. אני מאחרת מספיק." השבתי לה. שקר. היא השמיעה אנחת תבוסה. לא היה לי אכפת מזה. העיקר כמה שפחות לאחר לאימון. ולהיות יותר... יפה?
אימוני הפילאטיס הללו הרגיעו את נפשי תמיד ושנאתי לפספס אותם. הגעתי באיחור אבל המאמנת שלי, מאיה, סלחה לי הפעם כי ידעה שזה לא יקרה שוב. הוקל לי כל-כך. כי ראיתי אותה בעבר מסלקת מישהי שאיחרה רק בעשרים דקות, אני איחרתי בחצי שעה. הודתי לאלוקים כל כך. לאחר האימון מיהרתי הביתה להתקלח, ואיך שהגעתי הביתה נכנסתי למקלחת רעננה. וכבר הגיעה שעת הצהריים. אמנם פספסתי את ארוחת הבוקר, אבל לא הייתי רעבה כל-כך אבל הלכתי לאכול כדי לפצות על הבוקר. גם בארוחה הזאת תום הגיע, הפעם שמחתי מאוד. דיברנו וצחקנו ללא הרף כל הארוחה. היה תענוג. אחרי הארוחה תום הלך ואמר שיחזור בעוד חמש דקות, ושצריך אותו בבית. עמית ביקש לדבר איתי אחרי הארוחה, ואני הסכמתי כמובן. "אני רואה שאת ותום התחברתם? מה קרה את כבר לא שונאת את כל החברים שלי וחושבת שהם פתטים?" הוא רציני שהוא ככה פותח שיחה?
"אני עדיין שונאת את רובם, פשוט תום ממש חמו-" הוא עצר אותי "יש לו חברה." מה? הוא לא חשב לספר לי על זה?
"מה אתה רוצה להגיד בעצם? אתה חושב שאני רוצה אותו? אני לא רוצה אותו בכלל." אני לא יודעת אם אני לא רוצה אותו, אבל גם אם הייתי ממש רוצה לא היינו יכולים לעשות את זה.
זה לא היה יכול להתקיים. עמית היה נפגע. "לורי, הוא יפגע בך-" עכשיו אני קטעתי אותו.
"למה שהוא יפגע בי אם לא נעשה כלום? יש לו חברה לא??" אמרתי ומבפנים רציתי למות. טוב זה היה ברור שמישהי הייתה תופסת אותו, יש לו לב טוב ואישיות מדהימה, והוא חיצונית לא נראה רע בכלל. "את רצינית? ראיתי איך הסתכלת עליו. הסתכלת על רון ככה." רון היה האקס שלי. אהבתי אותו מאוד, אפילו יותר מאת עצמי. אבל זה היה רעיל, ועמית פתח לי את העיניים, כרגיל. פעם ראשונה שראיתי אותו ככה זועם. הוא עוד שניה רצח את רון בדם קר. ראיתי את האהבה שלו אליי שם. ביום שהוא חיבק אותי כשנפרדנו ואמר שלי שהכל בסדר ושיש עוד מלאאא גברים בעולם. אבל אני יודעת שהסתכלתי על רון באהבה אמיתית והייתי מהופנטת לגמרי. ולא האמנתי שאסתכל על גבר ככה שוב.  אז אני פשוט לא מרגישה, ולא רוצה להרגיש. כי כשאני מרגישה, אני מרגישה עד הסוף.אני מרגישה אל תום כאל ידיד טוב, ואני בטוחה שככה הוא אליי. אנחנו פשוט חברים ממש טובים.
"עמית, אני יודעת שאתה דואג לי, אבל מבטיחה לך שלא יקרה ביננו שום דבר. כלום. אפס, נאדה." המבט שבו הסתכל עליי, גרם לי להרגיש שהוא לא הכי סומך עליי או על איך שאני רואה דברים, אבל האמנתי בעצמי שלא יקרה כלום ביננו אנחנו רק חברים טובים. "טוב אני סומך עלייך, אל תאכזבי אותי, בבקשה אני דואג לך."
"אני יודעת, ואתה חייב להפסיק לדאוג לי כאילו אני בת.  שש", אמרתי מה שהרגשתי.
"אל תשכחי שאני הגדול מבין שנינו" זה היה המשפט הכי מעצבן שהוא נהג לומר "בדקה ותשעה עשרה שניות, זוכר?" ותמיד אהבתי להשיב לו את זה.
"איך יכולתי לשכוח לורי?" הוא פרס את ידיו לחיבוק ואני נבלעתי לתוך ידיו בחיוך רחב. "אני מבין שאני מפריע..." ראינו את תום מבצבץ מהדלת וישר השתחררתי מאחי. "אההה מה פתאום! אתה יכול להיכנס, אני לא אפריע לכם." יצאתי מהחדר ושמתי לב שהלב שלי פועם במהירות רבה ולא הבנתי למה. אולי עמית צדק. אבל לא רציתי להאמין לזה. התקשרתי לדני ואגם. דני זה קיצור של דניאלה, זה ארוך מידי גם לדעתה. אז תמיד אני מקצרת את זה לדני. "אוי, שלום. לא שמענו ממך בכלל בשלושה ימים האחרונים. קרה משהו?" ככה פתחה דני את השיחה, אבל לא הייתי מופתעת. דני תמיד הייתה ישירה ותוקפנית, כמוני. ואגם הייתה יותר שלווה והמקום מפלט שלנו. "לא קרה כלום, פשוט הייתי עסוקה." אגם הסתכלה עליי במבט לא מאמין.
"שמעתי מתום שהייתם בים." תום היה בן דוד של אגם, הם היו יחסית קרובים. "כן אני ועמית רבנו ו... והייתי חייבת מקום מפלט אז הלכתי לים ותום היה שם. בכללי הריב היה בגלל תום. עמית טען שלא הייתי נחמדה אליו בכלל והגן עליו. א- ממתי אני נחמדה לאנשים שהם לא הטיפוס שלי? ב- מה אתה מגן עליו. אבל סלחתי לו כי מסתבר שתום אחלה. יש לו חברה, נכון אגם?" הן הסתכלו עליי במבט שואל. "כן, קוראים לה נויה והיא מושלמת. למה את שואלת?" היא הייתה קצת חמומת מוח ששאלה את זה. זה לא מתאים לאגם. "אני יודעת שיש לו חברה, סתם רציתי לדעת שעמית לא אומר לי סתם. אל תדאגו, הוא אחלה ולא יותר מזה." האמנתי בזה. קצת. סוג של. טוב לא יודעת, זה לא משנה. יש לו חברה. העברנו נושא והשיחה הסתיימה כאשר הגיע הערב וכל אחת הייתה צריכה ללכת לארוחה. האמת, קיוויתי שתום יגיע. רציתי לראות אותו שוב. לצערי הוא לא הגיע והפעמון בדלת לא צלצל. אבל לא נורא. יש לו חיים משל עצמו גם, יש לו גם משפחה ללכת לאכול איתה. הגיעה השעה 21:10 ולא הייתי עייפה. הלכתי למקרר ולא התחשק לי לאכול. עברתי בחדרי האחיות, הן כבר ישנו ולא רציתי להציק להורים, אני כבר לא בת שש. אז נשארה אופציה אחת- עמית. הלכתי לחדרו של אחי, ולרוע מזלי הוא לא היה שם לבד. הוא היה עם תום ועוד שתי בחורות. דפקתי בדלת חדרו, למרות שהייתה טיפה פתוחה והיא נפתחה עוד יותר שפתחתי אותה. הסתכלתי עליו ולא הבנתי מה קורה. זה היה מוזר לראות את אחי עם עוד בחורה. הוא הציג אותי אליה, קראו לה עדי. היא הייתה חביבה במיוחד וגם חיננית. אין ספק שהיא ואחי ביחד. התעצבנתי מבפנים, שהוא לא סיפר לי. הוא גם הרגיש את זה, אני בטוחה שהוא הרגיש. ושיערתי שהבחורה שהייתה עם תום הייתה נויה, ואכן לא טעיתי. זאת הייתה נויה. לא אהבתי אותה והרגיש לי שתום הבין את זה לפי ההבעות פנים שלי. היא הייתה שחצנית וחסרת כבוד לסביבה. לא נראית הטיפוס של תום, בקיצור. אבל ידעתי שזה לא משנה, ואלה החיים שלו והוא יחליט מה לעשות איתם.
לא יכולתי אפילו לייעץ לו. אני גם לא קשורה, לפחות לא הרגשתי ככה. הוא סתם החבר הכי טוב של אח שלי. אנחנו גם לא באמת נוכל להיות ביחד. אחי יתחרפן לגמרי.
יצאתי מהחדר והתקשרתי לרועי שיבוא אליי, והוא יצא. רועי הוא החבר הכי טוב שלי מהגן בערך ואני שרופה עליו והוא עליי. לא דיברנו שלושה ימים כבר. רועי גר שני רחובות ממני אז הוא הגיע תוך עשר דקות בערך. רועי גולש ונראה ממש טוב. הוא חד משמעית הטעם שלי והוא אומר שגם אני שלו. אני אף פעם לא מצליחה להאמין שמישהו אומר שלי שאני יפה או משהו בסגנון.
אני נמוכה ממש עם תלתלים שטניים גליים כאלה ועיניים בהירות ולא עם הגוף המושלם. אף פעם לא הסתכלתי במראה והתפעלתי מהדרך שבה אני נראית. אה ויש לי גומות ענקיות על הלחיים. עם כל המחשבות האלה רועי הספיק להגיע, ואיך שהוא הגיע קפצתי עליו. "רועיייייייי"
"לורינההההההה" זה הכינוי המפגר שהוא הדביק לי. אבל הדרך שבה אומר את זה היא מצחיקה וגם הוא קרא לי ככה מהגן. לי אין שמות חיבה לאנשים. לא דוגלת בזה.
"מה קורה לורינה לא התקשרת מלא זמן כבר חשבתי שמתת" אם הוא היה צריך להשגיח עליי באמת הייתי מתה. "למה אתה לא התקשרת?" בעצם כבר ידעתי את התשובה...
"הייתי במסיבות וכאלה לא יושב כל היום כמוך בבית. רגע יש היום מסיבה כזאת בערב כולם יוצאים למועדון כזה רוצה לבוא?" אני אף פעם לא הייתי במועדון או שתיתי יותר מוודקה בטעות כי חשבתי שזה מים. וזה היה לי מגעיל. אבל שקלתי מה שהוא אמר, מה קרה קצת להנות. אי לרוב מסרבת אז אני מאמינה שהוא יהיה מופתע. "יודע מה, יאללה" הוא היה המום. "סליחה? לורינה זאת את?! יששש" לא הפסקתי לצחוק בזמן שהוא נישק אותי בלחי. "דיייי ידפוק אני שונאת שנוגעים בי תכף אני לא אבוא" נהיה לו מבט עצוב שהצחיק אותי. "מצטער סליחה זה מההתרגשות!!!" רועי בן אדם של מגע בקטע מטריף. אבל אני באמת חולה עליו. "טוב בואי נבחר לך שמלההה" הוא התרגש ממש אמלה שאלתי את עצמי כבר מה יש לו מה הוא שתה לפני "תגיד מה עובר עליך?" הוא צחק "אני פשוט רוצה להראות לכולם את הידידה הכוסית שלי" התעצבנתי "אני ידידה שלך לא הבנתי" הוא התפקס "סליחה החברה הכי טובה פוראבר הכוסית שלי." גיחכתי "מפגר אחד." הוא הוציא שמלה שחורה צמודה וקצרה מהארון. ממתי יש לי אותה בכלל? "תלבשי את זה!!!"
"מה יש לך אתה רוצה שעמית יתלה אותי" הוא התעצבן. "את יכולה פעם אחת לעשות שהו בלי לחשוב מה עמית יחשוב על זה? יש לך חיים משלך בלאט" רועי אוקראיני ואם תגידו לו שרוסים ואוקראינים זה אותו דבר אל תתפלאו אם תקבלו כפכף לראש. "אוקיי אני אלבש את זה" הוא שוב פעם היה בהלם "תגיד לי מה אתה נתקע יאללה לפני שאני אתחרט" הוא חזר לעצמו. ״אההה סליחה" תמיד חשדתי שרועי גיי עד שאמרתי לו את זה והוא לא דיבר איתי שבוע ומשם אני לא מתעסקת עם זה. אבל הוא כן מתנהג כמו גיי. ובכללי תמיד חשבו שאנחנו זוג. שמתי מסקרה קצת סומק ושפתון, את שלושתם לקחתי מליאל שחולה על איפור וכאלה כי לי אין בכלל. שקלתי אם ללכת להגיד לעמית שאני יוצאת אבל החלטתי שלא, הדעה שלו גם ככה לא משנה והא אמר לי שהוא אמור לצאת היום אז הוא לא ישים לב. הלכתי להגיד לאמא ואבא והם אמרו לי "בסדר מתוקה שלנו תהני". אני מאוהבת בהורים הזורמים שלי. המסיבה הייתה בתל אביב ורועי הסיע אותנו ובאיזה שלב הוא הטעין את הדלק ועמית התקשר אליי. שקלתי לענות ובסוף החלטתי שכן, יאללה זה לא משנה מה הוא יגיד גם ככה. "מה את עושה בפאקינג תל אביב?!" מאיפה הוא יודע פאק.
"איך אתה יודע?" "שכחת לכבות מיקום מטומטמת" הזדרזתי לעשות את זה וכמה שיותר מהר. "לא עניינך. יצאתי עם רועי למסיבה. ולפני שתגיד לי שאתה לא מסכים אנחנו עוד שבע דקות שם לפי הוויז אז דעתך שווה לתחת." וניתקתי. הרגשתי רע.
"באד ביצ׳״ רועי אמר וצחק, "סתום אני לא כל כך רעה" הוא דפק לי מבט "את כל כך כן וזה מה שאני אוהב בך, שאת ישירה ותוקפנית ושלא כדאי להתעסק איתך" רועי תמיד אמר את זה שלא כדאי להתעסק איתי וטכנית צדק, אני בן אדם שמתעצבן בקלות ושאין לו חומות, אז אני אומרת את האמת הכואבת תמיד.

—————

צום קל גירלסססס
ותכתוב לי מה אתן חושבות על הפרק🙏🏼🙏🏼
אההה ואימוג׳י פרק,💪🏼.
תגיבו מה שלכן
🎀