לא יודעת לאהוב

Part 9-יש רגעים יפים, ויש כאלה שפחות.

הצלצול קרא לי ולרומי פתאום, הצליל השנוא עלי.
״אלוהים קורא לי.״ רומי אמרה בגלגול עיניים, אני גיחכתי ואמרתי
״יותר נכון הבית כלא..״ היא הנהנה בהסכמה, חייכה, והושיטה לי את ידה. הסתכלתי עליה כלא מבינה, והיא ענתה למבטי.
״אל תדאגי אני לא סתם מוזרה, בואי נלך לשיעור״, היא אמרה וכאשר הושטתי לה את ידי היא משכה אותי ודרבנה אותי לרוץ, למרות הכוח שלא היה לי. בשיעור מתמטיקה, אני תמיד בקבוצה לבד, בהקבצה א׳. כלומר, חמש יח״ל. לעומת רועי ועמית שנמצאים בשלוש יח״ל, ותום בארבע יח״ל. מעניין כמה יחידות רומי.
״רומי, איזו הקבצה את במתמטיקה עכשיו?״
״א׳, כמה את?״
״גם״, אמרתי בהתלהבות יתרה, ורומי גיכחה בתגובה.
נכנסנו לכיתה בהתנצלות למורה על האיחור הקצר, והתיישבנו.
כל השיעור עבר יחסית מהר, אני אוהבת את המורה שלי למתמטיקה, אז זה עובר די מהר שאת אוהבת את המורה.
וגם כי ממש התחברתי לרומי, גם לה יש אח גדול -למרות שלי יש תאום אבל הוא חש שהוא אח גדול אבל בסדר הוא משתפר-, ושתי אחיות קטנות. אמרתי לה שיש לי אחות גדולה, היא פשוט קיבלה וואחד תפקיד בצבא של מפקדת, אז היא פחות פה.
דיברנו על כל הדברים הלא חשובים וגם החשובים, יש לנו שפה משותפת ואני שמחה שסוף סוף יש לי חברה ממין נקבה.

תמיד הבנות היו רעות אלי במיוחד, לא התחברו אלי. בהתחלה זה עניין אותי אבל, ברגע שהכרתי את רועי אז לא היתה לי סיבה לייחס לזה חשיבות. הבנתי שהבעיה לא בי, וגם ככה כל פעם שלא באתי למישהו טוב בעין, רועי היה מתווכח איתו בשבילי. הוא פשוט תמיד היה פה בשבילי. תודה עליו, הוא ועמית זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. הגיעה ההפסקה המיוחלת, אני ורומי תפסנו שלוחן בקפיטריה, ואז רועי, עמית ותום הצטרפו לשולחן שלנו. רועי נשק לי בלחי, והתיישב. עמית קרץ לי ותום, לא התייחס. יאללה שילך להתקעווד הוא לא מעניין אותי אם אני לא מעניינת אותו מספיק בשביל לשלוח מבט. החלו מלמולים בין עמית לרומי, ובין רועי לרומי. תום היה שקוע במחשבות.

״אז... את רומי, נכון?״ רועי החל לדבר, כרגיל.
״אמממ כן. באתי מהרצליה.״
״והתחברת ללוריין?״
״אני חושבת שכן, היא החברה היחידה שלי פה.״ באיזה שהוא שלב תום החל לדפוק לה מבטים, טוב, היא לא יודעת שאיתו רבתי בשירותים, אז היא לא אשמה. היא לא יודעת על זה, ולא סיפרתי לה. אני גם לא מתכוונת לספר לה, אם הם מתאימים אז תפדל.
אני לא מתערבת בזוגיות של אנשים אחרים, עד שזה מגיע לרועי.
אגב רועי...

״מעניין איפה הזונה בנ׳.״ אמרתי לרועי שישב לצידי, והוא אמר, ״זה לא אמור לעניין אותך, היא המשיכה הלאה, לי לא אכפת.
ואם לי לא, אז גם שלך לא יהיה אכפת. את לא צריכה להעמיס גם אותי על הראש היפה שלך. וגם בכללי לא צריך להיות לך אכפת.״

ולאחר שהתווכחנו, שכן צריך להיות לי אכפת, כי באמת צריך, תום פנה אלי, רצה שנלך לדבר בצד. רועי ענה בשמי שכן, למרות שתכננתי לסרב, אבל אם לרועי יש תחושה שצריך אז צריך.
התהלכנו למשך כל הקפיטריה עד שהגענו לשולחן נפרד מכולם.