Never yours

פרק 2 - העינוי האישי שלי

״חוק ראשון - את לא עושה שום דבר בלי האישור שלי. את לא ממצמצת בלי אישור שלי.״
זאת אולי מטאפורה, אבל אני מרגישה בעצמות שלי את האמת בדבר.
אני מתחילה להסתחרר מעט, הסיטואציה שוב מכה בי. אני מנסה לקום מהספה והוא שולח לי מבט מזהיר. הגיוני, רק הרגע הפרתי את הכלל הראשון שלו
״משהו לא היה מובן במה שאמרתי?״
״אדוני, אני עייפה. אפשר לעבור על זה מחר? אני לא מרגישה טוב״
אני מנסה להיות כמה שיותר רכה, אני אשכרה נתונה לחסדיו ואני צריכה להתחיל להתרגל לזה. לבינתיים.
״לא בייבידול קטנה, את תשמעי את החוקים, תיישמי אותם, ורק אחר כך תוכלי לישון״
אני פשוט לא מאמינה.
״חוק שני, את מקשיבה לי. את מצייתת, את אולי לא רגילה כי אני יודע שההורים שלך לא הציבו לך גבולות בעבר״
מה לעזאזל
״איך אתה..״ הוא קוטע אותי
״אני יודע הכל. חוק שלישי - את לא קוטעת אותי לא משנה מה״ הוא מביט בי באזהרה
אני רוצה לשרוף לו את העיניים
״חוק רביעי - את שלי, ואת צריכה להתחיל להתרגל לזה. את שלי במלוא מובן המילה, הכבוד שלך שלי, הגוף שלך שלי, כל כולך ועצם הווייתך משתייכת אליי. את לא רק שלי. את שייכת.״
מה. לעזאזל.
פסיכופת חולני
״אתה לא חושב שאתה קצת מגזים? אני אפילו לא מכירה אותך. ואם נצא רגע מהמשחק החולני שלך, אני לא שלך. אני לא שייכת לך. אני אפילו לא יודעת מי אתה. אם אתה מחפש איזה פנטזיה סקסית אז
פשוט תזיין אותי ונגמור את הפאקינג סיפור.״
אני לא יודעת אם אני מתחרטת שאמרתי את זה, כי המבט שלו ליטרלי עולה באש.
אולי קצת שכחתי עם מי אני מדברת, אולי קצת שכחתי שאני מדברת עם בן אדם שרוצח בן אדם אחר אם הוא נושם לא בקצב הנכון.
״אם הייתי רוצה לזיין אותך, הייתי הולך לבר הקבוע שלך ומשכיב אותך בלי בעיה״ הוא אומר ברוגע מפחיד
״וזה לא משחק, זאת המציאות החדשה שלך.״
אני רואה את הניצחון בעיניים שלו, כאילו הוא אפילו לא צריך לכעוס כדי לנצח. הוא רק צריך להציג את המציאות כמו שהיא.
״חוק חמישי - את משתפת פעולה, אין לי סבלנות לכל המשחקים הקטנים האלה שאת חושבת שבעזרתם אשחרר אותך. העונשים שלי מכאיבים, את תהיי כל כך חסרת אונים שתתחנני לאלוהים שיקח אותך. אבל זה לא יקרה - והעונשים יהיו כואבים ככל שתתחצפי יותר. לא כדאי לך להתחצף ובטח שלא להתנגד. אני מזכיר לך שאת שייכת לי, ולכן את עושה כל מה שאני אומר, כל מה שאני מרגיש.
אני מבטיח לך שאת תהיי נסיכה. את תהיי נסיכת המאפיה שלי.״
אני מתחילה לפחד קצת, אולי הוא אפילו יותר חולני משחשבתי
״חוק אחרון - כמו שאמרתי לך בהתחלה, את קוראת לי אדוני. אני לא חבר שלך.״
אני מסתכלת עליו בעוצמה. הוא מחזיר לי את אותו מבט עוצמתי. אני מרגישה בתחרות עם הדבר הכי יפה ושטני בעולם. אני מרגישה גיהנום וגן עדן בעיניים שלו.
״כל דבר שתצטרכי את תקבלי, אני מבטיח לך שכל בחורה בעולם תרצה להתחלף איתך. כל דבר שרצית, כל דבר שחלמת, יהיה שלך.״
אני אפילו לא יודעת איך להגיב לסיטואציה.

״אפשר ללכת לישון?״
״ממש לא מתוקה, את הולכת להיענש על מה שאמרת לי מקודם״
״מה זאת אומרת להיענש? אני אמרתי את זה בלי שידעתי א..״ אני לא מספיקה לסיים את המשפט והוא מרים אותי לקומה העליונה, אני חובטת ובועטת בו בכל כוחי, אבל זה לא מזיז לו
״ככל שיותר תתנגדי העונש יהיה כואב יותר. תירגעי.״ הוא אומר בקול שקט ומפחיד
אני מפסיקה. אני מבועתת.
הוא מתיישב על המיטה שבחדר, שם אותי עליו כשהבטן שלי שוכבת על הברכיים שלו, התחת שלי מולו. הוא מוריד את המכנסיים שלי בזמן שאני מתנגדת ומשאיר אותי חשופה לנגד עיניו.
״לא אשקר שחיכיתי לזה דיי הרבה זמן״ הוא אומר בזמן שאני מייבבת
פסיכופת.
״תודי לי אחרי כל הפלקה, ותוסיפי אדוני״
הוא מתחיל. אני לא מדברת.
״זה רק יוסיף עוד. עלה ל15״
מעולם לא הרגשתי כל כך חסרת אונים. אני מרגישה שאני רק רוצה להיעלם. לחזור. אני מרגישה בסרט.
אלה לא דברים שאמורים לקרות.
פאק, זה היה כואב.
״אחד, תודה אדוני״
עוד אחת, נעצרה לי הנשימה לרגע
״שתיים, תודה אדוני״
וככה זה ממשיך, עד ה15.
אני מכוסה בדמעות, מיוזעת מכאב ומרגישה את התחת שלי בוער
הוא מנשק אותו, לוקח משהו מהמגירה בלי להזיז אותי סנטימטר. אני מרגישה משחה קרה ונעימה על החבטות שקיבלתי, אני בוכה חזק יותר.
שום דבר פה לא הגיוני. שום דבר פה לא אמור לקרות.
״דיי בייבי. זאת רק טעימה מהעונשים שלי, את עוד תתגעגעי ותתחנני לעונש הזה. עכשיו צריך לישון״
אני מסתכלת עליו במבט מלא איבה, קשה לי להסתיר את השנאה שמצטברת לי אליו.
אני שונאת אותו.
הוא אכזרי.
הוא מגחך
״אני עוד איעלב מהפרצופים שלך״ הוא אומר בציניות
הוא נעמד, הולך למקלחת ומשאיר אותי שם, כאובה ומבולבלת - אני ניגשת לחלון ומנסה לחשוב על דרכים לברוח, כמובן שהאחוזה מגודרת במאבטחים 24/7 אז לברוח באופן הזה יהיה מאוד פתטי, להתקשר למשטרה זאת לא אופציה מה גם שאין לי אפילו גישה לטלפון, גם אם הייתה לי זאת לא הייתה אופציה.
מישהו ישים לב להיעדרות שלי, אני לא יכולה להיות פשוט פרצוף שנעלם על פני האדמה. אולי צריך רק עוד קצת זמן, אפילו לא עבר יום.
הוא יוצא מהמקלחת עם מגבת בלבד.
אני חייבת להודות שהחוטף שלי הוא כנראה הדבר הכי יפה שראיתי בחיי, עוקף כל גבר על שלטי חוצות.
הגוף שלו גדול ושחום, הורידים שלו מתפרצים והשרירים שלו.. אני לא אתחיל לדבר
זה ממש לא באופן המשיכתי, אני מרגישה אליו הכל כרגע מלבד משיכה. זאת פשוט עובדה שאי אפשר להתעלם ממנה. השיער הרטוב רק מבליט את הפנים המפוסלות שלו, הוא נראה כמו פאקינג שטן יפיפה.
הוא קולט שאני בוהה ומחייך, זה הדבר האחרון שרציתי שיקרה
״אז מה הולך לקרות מחר?״
הוא לא עונה
״כרגיל. יוצא לעבודה. את תישארי פה ובערב את תצטרכי להגיע איתי לאירוע חתונה של המאפיה, אני אבקש מלוסי ללכת איתך לקנות שמלה, הרי את באת בלי כלום ואת תצטרכי לבוא מאוד מפוארת. אירועים של המאפיה זה לא משהו שאת רגילה אליו, ומי כמוני יודע שאת רגילה לתת רמה של התת רמה״
המשפט האחרון מכה בי, אני מרגישה מושפלת גם ככה והוא רק מוסיף לזה עם כל מילה שהוא מוציא מהפה.
הוא נשכב במיטה לידי
״אני אוכל לקנות לפחות כמה ספרים?״ אני שואלת בחצי לחישה
״בטח בייבי. לוסי תקנה לך מה שתרצי״
הוא נרדם, ואני ממשיכה לחשוב על כל תוכנית אפשרית לברוח במהלך הטיול הקטן שהוא ארגן לי וללוסי.
זה הולך להיות יותר קל משחשבתי.