הוא מפיל אותי על המיטה, מוריד את החגורה שלו
״כריסטיאן״ אני לוחשת
הוא נשכב מעליי, מוריד את החולצה ומסתכל לי עמוק בעיניים. אף גבר לעולם לא הסתכל לי כל כך עמוק בעיניים.
הוא מלטף את פניי, ״כל כך שלי״ הוא לוחש ברכושניות
הוא מקרב את השפתיים שלו לשפתיים שלי, נותן לי נגיעה קטנה עם השפתיים, נושם אותי. מכור.
הוא נראה כמו נרקומן שהולך לקבל את הסם שלו.
אני מבועתת. אני מלאה בתשוקה לא מוסברת. הגוף האלוהי והפנים המפוסלות גורמות לי לפקפק בעצמי, במחשבות שלי. הוא נראה כמו אל, שטן בדמות של אל.
״אתה השטן, כריסטיאן״ אני אומרת לו בכאב
״אני יודע בייבי״ הוא מתקרב אליי שוב, מנשק את הצוואר שלי ויורד למטה
למה לעזאזל הוא לא מנשק אותי?
למה אני כל כך רוצה שינשק אותי?
הוא עוצר בשדיים שלי, מתחיל לנשק אותם ולתת לכל אחד את תשומת ליבו-
״אני מעריץ את הגוף שלך. אני רוצה לאבד את עצמי בתוכך. להתפלל לגוף שלך.״ הוא אומר בתשוקה, הערכה שלא ראיתי כמותה בחיים
הוא מוריד את המכנסיים שלי, משאיר אותי בלי שום שכבה שמגנה על הגוף שלי מפניו, מפני השטן.
״פאק״ הוא לוחש
״אני רוצה לשבור אותך עד שתצרחי לשמיים. לטמא אותך. חטא יפיפיה שלי״
אני בסערת רגשות, מאבדת את הראש. מאבדת את הגוף. מאבדת את הכבוד, את הזכות לגוף שלי.
אלוהים. אני עומדת להיקבר בתוך הסערה הזאת
הוא מוריד את המכנסיים, חושף בפניי את האיבר שלו, אני נתקפת הלם
״זה בחיים לא יצליח להיכנס״ אני אומרת בלחש
הוא מתעלם מדבריי וממשיך לנשק לי את הצוואר, מכניס את האצבעות שלו לתוכי תוך כדי
אני גונחת, לא מצליחה להשתלט על עצמי
״תסתכלי עליי״ הוא אומר בצרידות שגורמת לי לאבד את השפיות שלי
אני מסתכלת לו עמוק בעיניים, עושה איתו קרב מבטים שלא מפסיק
״פאק טאיה. אני צריך אותך. אני כל כך צריך אותך.״
אני מסתכלת עליו, הדמעות שלי יורדות בלי שליטה. אני לא יכולה להצביע אפילו על סיבה ספציפית למה.
הוא מלטף את פניי
״תבכי, חטא יפיפיה שלי. תבכי. כי הלילה אני הולך להרוס אותך, לרסק כל חלק בגופך, לשייך אותך אליי באופן הכי טמא ומלוכלך שאפשר. אני אחדור לגוף שלך; לנשמה שלך.״
אני מסתכלת עליו, נואשת
״אני צריך שתגידי לי שאת רוצה את זה״
אני לא אומרת. לא מצליחה להגיד.
יש בי צד שכל כך רוצה, אבל הצד השני לא מפסיק להזכיר לי את הסיטואציה, לא מפסיק לשנוא אותו בכל ליבו.
״תגידי לי את זה טאיה. תגידי לי שאת רוצה. אני רוצה שתתחנני״
פאק. אני לא יודעת מה אני מרגישה.
אני שונאת אותו.
אני רוצה.
אני שונאת.
הוא מסתכל עליי, שפתיי לא מצליחות לזוז.
הוא מפסיק לגעת בי, שם את המכנסיים שלו ונשכב על המיטה
אני מבולבלת.
״מה קורה פה?״ אני לוחשת לעצמי, עד שכמעט לא שומעים את הקול שלי
״אנחנו לא נעשה את זה עד שתרצי אותי כל כך עד לרמה שהנשמה שלך תתחנן בפניי מתוך הגוף שלך.״ הוא אומר באסרטיביות; משאיר אותי רטובה ומבולבלת
אני כל כך עייפה שאני לא שמה לב שאני עוצמת את העיניים, שוקעת לשינה עמוקה.
YOU ARE READING
Never yours
Misterio / Suspensoסכנת התמכרות. אני מזהירה - הסיפור הזה הולך לשאוב אותכן לתוכו, אתן לא תרגישו בנוח להיות בו- הבעיה העיקרית היא שלא תוכלו לצאת.
