אני לא אמורה להיות פה.
לא הייתי אמורה להיקלע למקום הזה, ובטח שלא הייתי אמורה להיקלע לקרבה עם בן אדם כזה.
לעזאזל, אני אמורה להיות בבית ולצפות בסרטי דיסני עם אשלי בזמן שאנחנו מורחות מסכת נסיכות על הפנים.
אבל לא, במקום זה, אני נמצאת באחוזת ענק, בקצה השני של העיר
זה מה שהתכוונו כשאמרו ״עולם תחתון״?
כי דמיינתי את זה אחרת לגמרי -
דמיינתי קירות מקולפים, מדפים מתנדנדים, דמיינתי מקלט, פשוטו כמשמעו.
אבל במקום זה, אני נמצאת במקום הכי מפואר שהייתי בו בחיי
אני מגיעה מהקצה העני של העיר, אז מן הסתם שכל דירת חמישה חדרים תיראה לי מפוארת,
אבל זה, זה היה משהו אחר
שנדלירים בכל פינה, שמפניות שוות ערך לבית שלי, היוקרה מוצגת לראווה בכל. פאקינג. פינה.
״אני עדיין לא מבינה מה אני עושה פה, תהיו בטוחים שתפסתם את הבן אדם הלא נכון״
מסיבה לא ברורה, אני מצליחה לשמור על קור רוח, אני יודעת איפה אני נמצאת, אני רואה חדשות, אני יודעת שכנראה מתבלבלים וחושבים שאני בן אדם אחר, הקור רוח הטבעי שלי עוזר לי לשמור על שפיות בסיטואציות מסוימות בחיים, כמו זאת למשל. או שבעצם אני עדיין מטושטשת מסם ההרדמה שנתנו לי
״אתם מוכנים לפחות לדבר איתי?״
״צריך לחכות לבוס״
לבוס? מה לעזאזל עשיתי שמגיע לי לראות את בכיר המאפיה?
עוברת שעה ארוכה, שבמהלכה כל מה שאני מנסה לעשות הוא להרגיע את עצמי, להגיד לעצמי שבקרוב הבוס יגיע, אני אסביר לו שיש להם טעות בזיהוי, הוא ישחרר אותי והכל ימשיך כרגיל.
נכון?
״אדוני, הגעת. היא פה״
אני מסיטה את מבטי לעבר הצעדים שמתקרבים אליי, ואני רואה שלמות.
שלמות.
יצירת אומנות.
איך מגדירים את היצור הלוהט שעומד מולי? את הפנטזיה המינית הלא ממוששת של כל בחורה בעולם בערך?
אוי אלוהים, העיניים החומות - דבש האלו יכולות לגרום לכל בחורה להפשיל את התחתונים שלה ברגע, השיער השחור בשילוב עם העור השחום, הגודל המפלצתי, אם זאת לא הייתה הסיטואציה, יכול מאוד להיות שהייתי מתרגשת מעצם הסתכלותו עליי
על מי אני עובדת? גם בסיטואציה הזו אני מתרגשת מעצם הסתכלותו עליי
הוא מסתכל עליי לכמה שניות ארוכות, אני תוהה איך אני נראית, אני תוהה אם הוא כבר הבין שיש טעות בזיהוי, אני תוהה אם הוא חושב שאני יפה, אני תוהה מתי אני אחזור הביתה, אני תוהה איך בחור שנראה בגיל 30 הוא בכיר מאפיה.
״ה.. היי, אני חושבת שיש לכם טעות בזיהוי, אני מצטערת, כנראה שאני לא הבן אדם הנכון״
הוא לא מגיב
״אתה מתכוון לשחרר אותי?״
הוא מגחך
לעולם לא נתקלתי בחיוך כל כך סקסי
כל תנועה שלו נראית לא אמיתית
״את לא נראית לי רגועה״
מכל הקולות שציפיתי, וציפיתי, לא ציפיתי לקול הזה
״אני לא אמורה להיות, דיי עברתי טראומה עכשיו - אז אם אפשר פשוט לשחרר אותי ולשכוח מזה אני אשמח״
״כדאי לך להירגע״
״למה? ולמה אתה לא משחרר אותי?״
הוא לא עונה
״מתי אתה מתכוון לשחרר אותי?״
״אף פעם״
זה התור שלי לגחך
״מה? אתה בכיר מאפיה ואתה לא יודע לזהות את האויבים שלך? אין לי אפילו קשר למאפיה! תבדוק עליי״
״אני יודע מי את, טאיה״
מה לעזאזל?
הוא ממשיך
״עקבתי אחרייך במשך חודשים, את היית המטרה שלי, והנה את כאן - נבחרת״
נבחרתי?
״מ..מה?״ אני מתחילה לרעוד
״אני מבין שאת עדיין מעורפלת מסמי ההרדמה שנתנו לך, אבל אם לא הבנת - את שלי, היית שלי בכמה חודשים האחרונים, ואת הולכת להיות שלי עד סוף חייך.״
הראש שלי מסתובב, אני יודעת שאני עומדת להתעלף
״אבל.. אבל למה? איך מצאת אותי?״
אני לא מספיקה לשמוע את התשובה, ונופלת לרצפה, שוקעת להתעלפות
YOU ARE READING
Never yours
Misteri / Thrillerסכנת התמכרות. אני מזהירה - הסיפור הזה הולך לשאוב אותכן לתוכו, אתן לא תרגישו בנוח להיות בו- הבעיה העיקרית היא שלא תוכלו לצאת.
