הגעתי הביתה, שיניתי מהר בגדים והלכתי לגג של סקיי
עליתי בסולם וראיתי את סקיי על הספה
"סקיי..?"
"סיד! אתה בסדר" היא צעקה
ורצה לחבק אותי
"כמה זמן הייתי מחוסר הכרה?" שאלתי בתהייה
"שבוע.." סקיי ענתה בצער
"שבוע??" עניתי בהפתעה "איך שבוע??"
"כנראה התרופות השאירו אותך רדום או משהו" סקיי ענתה
"תראה לי את הכתף שלך" סקיי בקשה
הורדתי את החולצה
יש לי מין צלקת של כדור בכתף, זה כבר לא כואב אבל זה נראה כואב
"הי סיד, שמת לב לשיער שלך? 6 חודשים עברו וכבר יש לך פוני!" סקיי אמרה בשמחה
"אה כן, לא שמתי לב לזה.." עניתי
משום מה סקיי ממש מאושרת
"סקיי, את ממש שמחה, מה פספסתי?" שאלתי את סקיי
"התגעגעתי אלייך!" סקיי ענתה "ממש דאגתי!"
"לא צריך לדאוג לי, אני בסדר. " אמרתי לסקיי
שנינו התיישבנו על הספה
"סיד, תבטיח לי שלא תעזוב אותי, ושתמיד תשאר לצידי, נכנסת לי לחיים והצלת לי את החיים אבל אני עדיין במצב רע, עם העובדה שאתה נמצא שם עוזר לי.., בבקשה סיד. אל תסכן את עצמך, אני צריכה אותך פה, נכנסת לי לחיים והנה מה שאתה צריך לעשות.. אתה מבטיח לי..?"
"סקיי, ברור שאני מבטיח"
YOU ARE READING
Loyalty
Teen Fictionהיא נמצאת, היא קיימת. אבל היא מתה מבפנים. היא בוכה, היא מדממת. אבל הקיום שלה לאט לאט נעלם. היא נעלמת. היא נמצאת כאן לבד. היא יודעת שהוא נמצא שם בשבילה. אבל הכאב גובר, זה לא עוזב אותה, לאן היא נעלמה? אותה ילדה שהייתה פעם.
