לקחנו את התיקים שמנו שם את כל מה שאנחנו צריכים
ויצאנו לטיול נצחי
למציאת מקום חדש
שבו לא נפגע
"סיד.." סקיי אמרה עם קול צרוד "נגמר לי המים."
"הנה קחי את שלי" אמרתי בזמן שהוצאתי את הבקבוק שלי
אנחנו הולכים כבר כמה שעות
לא מצאנו זכר לחיים
כשפתאום ראינו קשיש באמצע הדרך
"צעירים?" הוא צעק בקול צרוד ויבש "אתן מוכנים לעזור לי בבקשה?"
"ברור!" צעקתי כשרצנו אליו
"סקיי את עדיין עם המים?" שאלתי
"כן אני סיימתי, תן לו לשתות" סקיי אמרה
נתתי לו לשתות וכשהוא סיים הוא אמר
"תודה ילדים, אני בוב, איך קוראים לכם?"
"קוראים לי סקיי, וזה סיד"
"תודה לכם סקיי וסיד, בואו לביתי, אני אתן לכם אוכל ומקום לישון בו הלילה" בוב אמר לנו
"תודה בוב" אמרתי בזמן שעזרתי לו לקום
******************************
הגענו לבית של בוב
הוא נתן לנו לאכול ולשתות
"אז מה עשיתם פה?" בוב שאל
"אנחנו סוג של ברחנו מהעיר" סקיי ענתה
"ברחתם? למה ברחתם?" בוב שאל
"לא יכולנו להשאר שם, להיות במקום הזה זה כמו סיוט נמשך, לא יכולנו להמשיך שם" עניתי
"מה קרה שם?" בוב שאל
סקיי לא היססה וישר ענתה "המאפייה רדפה אחריי, סיד היה שם כדי לעזור לי, אחרי שאח שלי נרצח גם הוא על ידי המאפייה."
בוב היה מאוד מופתע, "זה מדהים שסיד נשאר כדי לעזור, סיד אתה המלאך שבא להוציא את סקיי מהצללים.. סיד אתה מציל את החיים שלך בכל רגע לרגע"
השתתקתי, לא ידעתי מה לומר
"אני אראה לכם איפה אתם ישנים" בוב אמר
הלכנו למיטות
סקיי נרדמה ישר
ואני שאלתי את עצמי שנייה לפני שנרדמתי
למה בוב קרא לי מלאך
YOU ARE READING
Loyalty
Teen Fictionהיא נמצאת, היא קיימת. אבל היא מתה מבפנים. היא בוכה, היא מדממת. אבל הקיום שלה לאט לאט נעלם. היא נעלמת. היא נמצאת כאן לבד. היא יודעת שהוא נמצא שם בשבילה. אבל הכאב גובר, זה לא עוזב אותה, לאן היא נעלמה? אותה ילדה שהייתה פעם.
