Loyalty

פרק 3: צבע דם

יום עבר מאתמול
הרעיון של הגראפיטי לא נעלם לי מהראש
זה טוב, אני שמח בגלל זה, נשארה לי סיגריה אחת, אני אשמור אותה לסקיי, אני אקנה חבילה חדשה ומצית
אני אלך לקיוסק שמוכרים לי סיגריות בו

"שלום סיד"
"שלום צ'סטר.. אפשר סיגריות ומצית?"
"ברור סיד, איזה סיגריות?"
"פרלמנט, הרגיל"
"קח, פרלמנט 34 שקל ומצית קח חינם"
"תודה צ'סטר"

חזרתי לגן, התקשרתי לטיילור
טיילור ענתה מיד
"כן סיד?"
"טיילור מתי את מגיעה?"
"אני לוקחת את הצבעים ומגיעה, אתה יודע מה אתה רוצה לעשות?"
"לא ממש, אבל תקחי הרבה צבע אדום דם"
"אדום דם..? אוקיי.."
"טוב טיילור, קניתי חפיסה חדשה של סיגריות ומצית, שיהיה"
"טוב סיד, אני באה עכשיו, אז ביי"
"ביי טיילור"
הקירות פה היו מאוד.. מאוד נקיים, אבל.. נראים ישנים..
אני לא מרגיש כלכך בטוח לגבי לעשות את זה
אבל לא נשנה המון
מיד שמעתי צעדים
זאת הייתה טיילור, היה לה תיק גדול וישן
"היי סיד, כל הצבעים בתיק, תן סיגריה ואז נתחיל לדבר"
הוצאתי את החפיסה החדשה ולקחתי שתי סיגריות
נתתי לטיילור אחת ואחת לי
הדלקנו שנינו, העשן שחלף מול העיניים שלי, העשן שניסה להעביר לי מסר, אבל לא ממש הצלחתי להבין

"טוב סיד, מה עושים?"
"כותבים, בצבע דם."
כותבים מה?"
"אני אראה לך, יש לך מסכות גז?"
"כן." טיילור זרקה אליי את המסכה
ואז כתבתי עם צבע הדם על הקיר הענק
"השדים הם אנחנו, המלאכים הם אנחנו, הקורבנות הם אנחנו, הגיע הזמן להשתנות."
כתבתי את זה בכתב ענק, הצבע עוד לא התייבש, הצבע נזל קצת וזה היה נראה כמו דם.

"סיד.. למה דם?" טיילור שאלה בחששה
"תמיד נשפך דם כשהשדים והמלאכים נפגשים, ואז הם הופכים לקורבנות, השדים והמלאכים הם אנחנו וגם הקורבנות.." אמרתי בחוזקה
"מחשבה נבונה.." טיילור אמרה עם הקול המעט מחוספס שלה

פתאום שמענו צעדים, הסתכלנו לעבר הכניסה לגן.
"סיד?.. טיילור?.." קול גבוה ומרגיע.. מזכיר את הקול של סקיי

היא נכנסה לגן ומסתבר שזאת סקיי
" "השדים הם אנחנו, המלאכים הם אנחנו, הקורבנות הם אנחנו, הגיע הזמן להשתנות.? אתם כתבתם את זה?" סקיי שאלה בעדינות
"סיד כתב" טיילור ענתה בחוזקה
"כן אני כתבתי" אמרתי באשמה
"זה מדהים.." סקיי אמרה
"אני יכולה לדבר איתך בפרטיות?" סקיי שאלה
"ברור" עניתי בדאגה

הלכנו לצד השני של הגן
"תקשיב אני אומר לך מחר מה קרה, אני פשוט חייבת להוריד את זה מהלב טוב?" סקיי ענתה בצער
"ברור" עניתי בדאגה
"אתה בטוח..?" סקיי שאלה בפחד
"כן סקיי.. כן." עניתי וחיבקתי את סקיי

חזרנו לטיילור
"תקשיבו השעה 16:55, בשעה הזאת אנחנו בדרך כלל בבית, לכו הביתה"
"טוב" אני וסקיי ענינו
סקיי וטיילור רצו הביתה
אבל אני נשארתי לכמה שניות, הסתכלתי על הקיר..
רגשות בלתי מוסברות מילאו אותי
ככה זה המציאות
אני לא יכול להלחם עם זה