Loyalty

פרק 2: מדינת מלאכים

לא יכולתי להרדם.. עברו 3 ימים מאז אותו היום שהיא אמרה "נפגש בגג" בינתיים אני רק דואג
אנחנו חיים במדינת מלאכים קורסת, פעם היה לנו טוב במציאות הזאת
אבל זה היה פעם
כל מלאך ומלאך במדינה הזאת קורס בגלל הכאב ונופל לגיהנום
ומהכאב הם הופכים לשדים
אתם מבינים?
כמו המציאות
 כל בן אדם טוב במציאות הזאת הזאת קורס בגלל החברה ונופל לקרשים, והופך למישהו רשע, אם רק המציאות הייתה יפה יותר

הסתכלתי על השעון.. 6:00, אין לי כוח ללכת לבית ספר, אני אלך לגן ליד הבית שלי ושל סקיי, הגן הזה עזוב ואף אחד כבר לא מתקרב אליו, אך הוא נשאר יפה, ואפילו יותר
ככה העולם הפוסט-אפוקליפטי יראה, את האמת, אני מעדיף לחיות בעולם פוסט-אפוקליפטי
אנחנו כבר חיים באפוקליפסה אבל אף אחד לא פותח את העיניים, אנחנו באפוקליפסה כלכלית.
כולם רודפים אחרי כסף בלי היכולת לפתוח את העיניים ולהבין מה אנחנו הורסים
כמעט ואין יותר יערות
רוב המים מזוהמים
יש 960 מיליון ילדים רעבים בעולם.. והמספר רק גדל
למה? 
בגלל האפוקליפסה הכלכלית
תאמינו לי או לא
הפוסט-אפוקליפסה.. תראה נורא..

הגעתי לגן, יפה כמו תמיד
עצים מדהימים ושיחים יפים
הייתי הופך את המקום הזה לבית
חבל שבלילה יש סיכוי גבוה לרצח
למרות שלמות לא יראה לי כלכך נורא
אני צריך להשאר חי בשביל סקיי
וזה לא עניין של מאוהב
היא צריכה עזרה..
ואני אהיה שם

קמתי כדי ללטף את העלים של העצים שמחזירים חיים למקום
העלים האלה מאוד רכים, כאילו אלוהים נגע בהם.
שמעתי צעדים ומהר הסתכלתי אחורה
זאת הייתה טיילור, החברה הכי טובה של סקיי
"היי טיילור" 
"היי סיד, שמעת מה קרה לג'יימס?"
"כן שמעתי, אני וסקיי היינו שם כשזה קרה"
"וואו, סיד, זה כנראה אכל אותך, החבר הכי טוב שלך נדרס, אתה בסדר?"
"כן אני חושב.. אני מבולבל מאוד, כאילו.. הכל קרה כלכך מהר, אבל העולם עצר. אני לא יודע איך להסביר, ולא יודע להסביר איך אני מרגיש.." 

הכל השתתק לרגע
ואז טיילור אמרה מהר ובשקט "סיד יש לך סיגריות?" 
"כן נשאר שלוש.. נעשן את שתיים וניתן לסקיי את האחרון" אמרתי בלחש
"שיט אין לי מצית" אמרתי
"יש לי.." טיילור אמרה עם חיוך
"יש לך מצית אבל אין סיגריות?" 
"סתום" היא צחקקה
הדלקנו את הסגריות והתחלנו להסתכל אל האופק
"סיד.. אתה חושב שיש כזה דבר שדים?"
"שדים? ברור שיש.. הם נראים שונה ממה שכולם חושבים"
טיילור הסתכלה אליי ושאלה "איך הם נראים?"
"שדים נמצאים בתוכנו, והם לא נראים, הם אנחנו. אם אנחנו יודעים איך להתנהג, אנחנו מלאכים, אם לא.. אנחנו שדים"
טיילור המשיכה להסתכל עליי
"סיד, אז מה אנחנו?" 
"אנחנו? אנחנו קורבנות של השדים, אנחנו נודדים בין הטוב לרע בגלל פגעים וכאב, אנחנו הקורבנות." 

השתיקה לפעמים חשובה, אבל היא יכולה להרוס..
הסיגרייה שלי נגמרה
"טיילור אפשר שחטה אחרונה?"
"ברור סיד, בוא נשב"
התיישבנו על הספסל החצי הרוס
פתאום קפץ לי רעיון
"טיילור, יש לך פחיות צבע?"
"מה סיד? אתה רוצה לעשות גראפיטי כאן?"
"כן, למה לא, הרי אף אחד לא בא חוץ מאיתנו וסקיי, אולי נעשה מין טריטוריה" 
"וואלה, אני אביא אותם מתישהו, מתי אתה רוצה?"
"מתי את מבריזה שוב?"
"מחר"
"אז תביאי מחר"
"איזה צבעים?"
"כולם."

הגיע הזמן לשנות את המקום.