כמו אחותי

פרק 15 - גיבור

״אתה בטוח שאתה לא צריך עזרה?״ שאלתי את אור כשהוא קשר את השרוכים שלו , הוא נאנח והסתכל עליי עצבני
״יולי אני כולה חולה סרטן , אני לא מפגר״ הוא אמר כועס והסתכלתי עליו מופתעת ״הכל בסדר?״ שאלתי אותו כשהוא סיים לקשור את השרוכים ונעמד עצבני
״כן הכל בסדר ״ הוא צעק ולקח את הכדור מהמדף ויצא מהחדר עצבני . מישהו במחזור פה , וזה לא אני  .
״אור״ צעקתי עליו בחזרה והוא הסתובב אלי , נעמדתי מולו ושילבתי יידים ״אתה מוכן להסביר לי מה עובר עלייך?״ שאלתי אותו מיואשת והוא הפסיק לגלגל עיינים ולהסתכל עלי בזלזול , תודה באמת
״קדימה תדבר ״ אמרתי לו בנזיפה כשהתיישבנו חזרה בחדר , על המיטה אחד מול השני
״למה דווקא אני צריך להיות חולה?״ הוא שאל והסתכלתי עליו המומה , לרגע הצטערתי שאמרתי לו לדבר ,מה אני צריכה לענות?יש תשובה לשאלה כזאת??
״אני לא יודעת אור , אולי זה כדי לחזק אותך״ אמרתי לו בעצב והוא הסתכל עלי מבולבל ״תראה , רוב האנשים לא מעריכים את החיים ולוקחים אותם כמובן מאליו , וזה הופך את החיים שלהם לעצובים ומשעממים , אבל אנשים כמוך שמודעים לחשיבות של החיים , הם פתאום רואים הכל בצורה שונה , מעניינת ושמחה יותר , הם לומדים להעריך את הדברים הקטנים בחיים האלה ״ אמרתי לו עם חיוך קטן והוא הרים את הראש בחזרה אלי
״ואם אני לא ישרוד את זה? ״ הוא שאל , והמחשבה רק המחשבה על לאבד אותו ,גרמה ללב שלי לעצור , בחייים לא דמיינתי כזה מצב . ואני גם לא יוכל לדמיין כזה מצב כי זה לא הולך לקרות
״זה לא יקרה ״ אמרתי לו בביטחון ומשכתי אותו אליי לחיבוק ״אתה חזק אור , אתה הגיבור שלי בחיים אל תגיד כזה דבר״ הוספתי ונתתי לו נשיקה בראש , ״אתה תשרוד הכל , כי אתה גיבור ״ אמרתי לו שוב בביטחון , והרגשתי את החיבוק שלו עוטף אותי
את השעה האחרונה שלנו ביחד , העברנו בגג ושמענו מוזיקה , פחדתי , פחדתי מזה שהוא חושב שהוא לא ישרוד את זה ועוד יותר פחדתי כי ידעתי שיכול להיות מצב כזה . ופתאום נפל לי האסימון שאני ימות אם יקרה לו משהו .
הצליל של ההודעה קטע את המחשבות שלי
׳איפה לפגוש אותך?׳ ההודעה הייתה כמובן מרועי , שחי בסרט אם הוא חושב שאני יאמין לשקר הזה של ״ההורים שלי מתגרשים״ .
אני מכירה את רועי , והוא אדיש ורע ובן של זונה . ולא אכפת לו אם ההורים שלו מתגרשים או לא , אז שלא יעשה את המשחקים האלה עליי , אבל כמובן שאם הייתי פותחת את זה בההודעה , הוא פשוט היה נעלם לי שוב .
׳בבית שלי׳ שלחתי לו בחזרה , ויצאתי לכיוון התחנה , המחשבות על רועי עזבו אותי כל הדרך הבייתה ובמקום זה באה מחשבה גרועה יותר , והמחשבה הזאת הייתה ׳מה אני יעשה אם יקרה משהו לאור?׳
רק מלחשוב על זה ,רציתי לצרוח ולבכות .
ירדתי מהאוטובוס , ונכנסתי הבייתה . לא מופתעת לגלות את רועי על המיטה שלי
הוא הסתכל עלי וחייך חיוך קטן , וניסיתי לחייך בחזרה . אבל זה היה קשה מדי ,הוא היה נראה רע ,זאת אומרת הוא היה נראה טוב אבל רע , היו לו זיפים קטנים שנתנו לו מראה גברי יותר , העיינים שלו היו עייפות , והיו לו חתכים בפנים . בעיקר בשפה ובגבה , ולא צריך להיות גאון כדי להבין שזה ממכות .
נכנסתי לחדר והנחתי את התיק בית ספר , והורדתי את הג׳קט ״את לא מתכוונת לדבר?״ רועי שאל באדישות והעיף כמה דובים מהמיטה שלי לכיוון הריצפה
״אני רוצה את האמת ״ אמרתי לו והתיישבתי על המיטה מולו .
״איזה אמת ?״
״למה אתה ככה ,ואל תגיד לי שבגלל שההורים שלך מתגרשים כי שנינו יודעים שזה שקר״ אמרתי לו כוסעת והוא גיחך לעצמו , גילגלתי עיינים , וניסיתי להתעלם מכמה המראה ה׳מוזנח ובעייתי׳ שלו היה סקסי .
הוא העביר את היד בשיער וצחק לעצמו ״התגעגעתי אלייך יולה״ הוא אמר בשקט וחייכתי לעצמי , איך אפשר לכעוס עליו? זה בלתי אפשרי בעליל .
״אם לא היית נעלם לא היית צריך להתגעגע״ אמרתי לו והתיישבתי לידו , כשאני מניחה עליו את הראש , והוא מושך אותי לחצי חיבוק , נשארנו ככה בערך חמש דקות עד שהוא החליט לשכב , הנחתי את הראש בעדינות על החזה שלו והיד שלו עטפה אותי אליו .
אני באמת לא מבינה מה כל הקטע הזה של היותר מדי מגע בינינו , אבל זה לא כל כך מפריע לי .
״אתה לא חייב לספר לי , אני לא ילחץ עלייך אבל תדע שאני פה אפילו אם זה סתם חיבוק״ אמרתי לו בשקט והרגשתי איך האחיזה שלו מתחזקת בי , זה לא כאב להפך זה היה נעים , התחושה הכי נעימה ושלווה שהרגשתי בכל החיים שלי .
״אני יודע״ הוא אמר ושמעתי טיפה עצב בקול שלו , הרמתי את הראש כדי לראות את האדישות שבפנים שלו , אבל העיינים שלו? הן היו כל כך עצובות ושבורות , אפילו יותר מהפעם הראשונה שראיתי אותן בשירותים עם לינוי. ועכשיו הבנתי , כשראיתי אותו בפעם הראשונה ,לא הרגשתי פחד מהעיינים שלו , הרגשתי עצב .
״רועי״ אמרתי לו בשקט , כשאני עדיין בוהה בו בעצב , הוא סובב את הפנים אלי וחייך , וזה היה הכי עצוב לראות את החיוך הזה , לא משנה כמה החיוך הזה היה יפה זה היה חיוך שבור .
״מה ?״ הוא שאל בשקט , הסתכלתי עליו וחייכתי
״סתם , רק רציתי לוודא שאתה יודע שאתה הבנאדם הכי מדהים בעולם הזה״ אמרתי לו עם חיוך , והוא פרץ בצחוק , הסתכלתי עליו מופתעת
אני יודעת שהוא קר ואדיש ולפעמים יותר מדי רע , אבל אני יכולה להישבע שהוא בן אדם כל כך טוב , אני לא יודעת איך אבל אני פשוט יודעת את זה , כל הפעמים שהוא היה אדיב ונחמד אליי , זה מי שהוא באמת וזה מה שחשוב .
״הבן אדם הכי מדהים בעולם?את מדברת עלי נכון?״ הוא שאל וניסה להפסיק לצחוק , הסתכלתי עליו מאוכזבת וגילגלתי עיינים ״בשבילי כן״ אמרתי לו בשקט , והוא נתן לי נשיקה עדינה בראש
״תודה״ הוא מלמל בשקט והשפתיים שלו עדיין היו על השיער שלי והרגשתי את החיוך שלו , ולא יכולתי שלא לחייך גם .
״אתה תחזור לבית ספר ותפסיק ללכת מכות ולשתות״ אמרתי לו בהחלטיות והוא צחק
״כן המפקדת״ הוא אמר בציניות אבל ידעתי שהוא ידע שאני לא צוחקת , הוא כל כך חכם ושנאתי לראות איך הוא הורס לעצמו כל פעם מחדש .
״הייתי אצל אור היום״ אמרתי לו והתיישבתי , הוא הסתכל עליי והנהן
״והייתה לנו שיחה ״ הוספתי ושיחקתי באצבעות שלי
״איזה שיחה ?״ הוא שאל והתיישב גם ״דיברנו על זה שקשה לו , וחמה זה מגיע לו ואז הוא-״ באתי להמשיך אבל עצרתי את עצמי
״הוא מה?״
״הוא שאל אותי מה יקרה אם הוא לא ישרוד״ אמרתי לו בשקט
״הוא ישרוד , הכימותרפיה הולכת טוב לא?״ הוא שאל , ובלעתי את הרוק שלי , אספתי את השיער לקוקו ושיפשפתי את העיינים . עשיתי הכל כדי לא לבכות ״לא , זה לא משפיע יותר זה כאילו הגוף שלו דוחה את הטיפול״ אמרתי לו בשקט ושילבתי יידים , הוא הסתכל עליי ברחמים ולא ידע מה להגיד ״הוא יהיה בסדר אני מבטיח״ הוא אמר ומשך אותי לחיבוק , אהבתי את המגע שלו , אהבתי שהוא ניחם אותי
ויותר מהכל אהבתי את זה שהוא היה שם כשהייתי צריכה אותו .