An Unexpected Summer

פרק רביעי

תומר ואני החלפנו מבטים מהירים. וכל אחד חיכה שהשני יענה. לבסוף לא היה לי ברירה, כשראיתי שהוא באמת לא מתכוון לענות.
"אמ... לא בדיוק"
נטע קימטה את מצחה, לא מבינה.
"הכרנו בהסעה לפה, זה הכל"
"אה.. מגניב" חייכה והושיטה את ידה לתומר "אני נטע ואני בחדר עם דניאל"
"את יכולה לקרוא לי דני" צחקתי, כי כל החברים שלי אף פעם לא קוראים לי דניאל. אלא דני , לפעמים דן.
"תומר" ענה ולחץ את ידה.

"קדימה אורנוס לכיתה" זירז אותנו נדב , וקטע לנו את השיחה.

"אורנוס ונגה, רגע לפני שאתם הולכים לכיתות, אני מודיעה לכם שעוד חצי שעה ארוחת צהריים" מירה קראה במיקרופון למרות שלא היה צורך בזה. לא היינו הרבה, רק בסביבות ה-25 בערך.

עקבנו אחרי נדב שהוביל אותנו לכיתות, תומר היה בצידי הימיני ונטע בצידי השמאלי.
בלי מקריות, מידי פעם הזרועות של תומר התחככו בשלי, והרגשתי זרם חשמלי. נראה שגם תומר חש בכך. אך לא אמרנו כלום. והמשכנו ללכת.

הכיתה הייתה מדהימה. החלונות היו ענקיים ויכלנו לראות זווית מדהימה של הים. הצבע של הקירות היה ירוק בהיר והוא השתלב יפה עם הנוף.
ורוח נעימה עברה על פניי.

"יאו דני בואי נשב בקדימה" ובלי לחכות לתשובה גררה אותי נטע לשולחנות הקדמיים. אני הייתי מעדיפה לשבת מאחור, אבל נטע לא ממש נתנה לי דעה בעניין.
נטע משכה לי בחולצה כדי להסב את תשומת ליבי. "תראי איזה חתיך המדריך שלנו" אמרה בלחש בחולמנות. הרמתי את עיני וראיתי את נדב מתעסק בדפים שלו ליד הלוח.
עכשיו הבנתי את הדחף של נטע לשבת בקדימה. שובבה הילדה.
"את לא חושבת שהוא קצת גדול מידי בשבילך?" התגריתי בה. כתגובה קיבלתי דחיפה בכתף.
"כולה בסביבות ה20 +" התגוננה ולא הפסיקה להגניב מבטים אליו.
"תראי איזה עיניים ירוקות מדהימות יש לו" נאנחה, "והשיער השחור הזה בכלל, הייתי משלמת רק בשביל להעביר את ידיי עליו"
אוי נטע, נדלקה רציני במדריך שלנו. ולפי דעתי היא רק תתבאס, אני לא חושבת שמותר למדריך וחניכה להיות בקשר רומנטי, לפחות לא בזמן המחנה.
לא רציתי שתיפגע ממשהו שמלכתחילה לא יוכל לקרות. אז ניסיתי להסיח את דעתה, ועיני נדדו בכיתה בחיפוש הנער החמוד שיגרום לנטע לשכוח מנדב.
בינתיים שאני סורקת את הכיתה. אני רואה את תומר מתיישב ליד הבת היפה שדיבר איתה ברחבה, הרגשתי דקירה קטנה בחזי, לא מוסבר. הוא שם לב למבטי ומחזיר לי קריצה, אני מסיטה את מבטי במהירות. אך עדיין יכולתי להרגיש את עיניו בגב שלי.
"אני חושבת שזה אהבה ממבט ראשון" מילמלה נטע בחולמנות. אויי שכחתי ממנה לשניה. מהר חזרתי לסרוק את הכיתה, ובלי שליטה מבטי חזר לתומר. רק שהפעם הוא דיבר עם נער ממש חמוד. גבוה עם שיער בלונדיני ופנים חייכניות. אוה זה הבחור בשביל נטע. הסבתי את מבטי להגיד לנטע. אך לא הספקתי.

כי נדב כחכח בגרונו כדי לקבל את תשומת ליבנו. ישר מבטינו הופנו אליו. ושרר שקט בכיתה. אני אדבר עם נטע אחר כך, החלטתי.

"אורנוס כפי שאתם יודעים אני נדב, ואני המדריך שלכם לכל אורך המחנה, הימים יהיו עמוסים ומלאים, אני מזהיר כבר עכשיו.כמובן שהיום יהיה קליל אך ממחר נתחיל בתוכנית שכרגע אני לא יפרט, מה שכן אגלה לכם, לא יהיה משעמם בכלל" דיבר בקול צרוד וסקסי והעיף קצוות שיער שנפלו על פניו. ראיתי שלא רק נטע נמסה ומקשיבה לכל מילה שלו באדיקות. אלא כל בנות הכיתה נכבשו בקסמיו של נדב. צחקקתי לעצמי, כאלה פטטיות. וגלגלתי עיניים.
כנראה שצחקתי קצת בקול, שרר שקט מוחלט. כי נדב הפסיק לדבר והביט בי ואיתו כל המבטים של הכיתה. פניי האדימו והרגשתי כמו דבילית מושלמת. יופי דני, על היום הראשון להסתבך.

"סלי..חה.." גימגמתי במבוכה.
"איך קוראים לך?"
"דני"
"יופי דני, בואי תעמדי לצידי"
למה. מה הוא רוצה. להשפיל אותי יותר? היו לחשושים בכיתה, חלק היו מספיק בקול שהצלחתי לשמוע.
"היא ממש טיפשה.." בלונדינית מחומצנת מהצד השמאלי של הכיתה לחשה בארסיות.
אני.. טיפשה? זה חדש. התעלמתי.
נטע הרימה את מבטה בקנאה.
החזרתי לה מבט מיוסר, והתחלתי לצעוד לכיוון של נדב, כשאני עדיין שומעת לחשושים מאחוריי. "היא פשוט צחקה לחתיך הזה בפנים הסתומה הזאת." הבת לחשה באוזנה למחומצנת.
"מי היא חושבת שהיא בכלל?" לחשה עוד קנאית שהייתה לידם. הלחשושים גברו, אבל לא שמעתי יותר.
הבנים דווקא הגיבו שונה. הם שרקו לי בערצה. ושיעשוע בעיניהם.

נעמדתי ליד נדב. ומבטי הקנאה של הבנות גדלו. חייכתי לעצמי, ורציתי להוציא להם לשון. אבל התאפקתי.

נדב השתיק את כולם בידו, הלחישות והשריקות נעלמו.
"אז דני אני רואה שאת אוהבת תשומת לב, אז ספרי לנו על עצמך"
מה. הוא רציני? הסתכלתי עליו במבט מעונה, אך לא עזר.
"קדימה, כולנו סקרנים" מיהר אותי.
שמעתי צחקוקים בכיתה. רציתי לקבור את עצמי.
"אני דני.. אני לומדת בתיכון אביבים, ואני הכי חכמה שם" וכל הכיתה צחקה.
"וגם הכי יפה" שמעתי את תומר מהצד השני של הכיתה אומר. וכל הבנים צחקו בהסכמה. והבנות גילגלו את העיניים.
התעלמתי מהם. והמשכתי כדי לסיים ולחזור למקום שלי.
"יש לי אח שנה מעליי, לירון, וחבר הכי טוב רועי ובמקום לבלות איתם ועם החברים שלי את החופשה שלי, אני תקועה פה איתכם בניגוד לרצוני. וזהו"
הכיתה השתתקה.

"אפשר לשבת עכשיו?" שאלתי והזזתי לאחור שיער שהחליק על פניי.
"אנחנו עוד לא סיימנו, אני עוד ארצה לדבר איתך בהזדמנות" אמר בפקודה.
מבטי הקנאה חזרו והפעם גם אצל הבנים.
"את יכולה לשבת עכשיו"
חזרתי למקומי.

"תודה לדני, מקווה שתשני את דעתך ותהני פה. כי תכנית מרתקת מחכה לנו" אמר.
הנהנתי.
לא חושבת שזה יקרה.

"עכשיו אם אתם לא רוצים שאני אקרא לכם בהפתעה, אז אל תפריעו." והסתכל עליי כשאמר זאת.
"עכשיו אורנוס נשחק מחניים קצר על החוף להשתחרר ואז נלך לאוכל." חייך.
וכולנו רצנו לכיוון הים המדהים.

הפרקים הראשונים הם דיי משעממים אבל הם הכרחים כדי להבין את הרקע והדמויות בסיפור. בפרקים הבאים יהיה יותר עלילה.
מקווה שעדיין תרצו לקרוא את הסיפור שלי.