Don't let me go | Harry Styles

[19]

נקודת מבט מיה.

התעוררתי כשזרועות גדולות וחמות עטופות סביב גופי שיש לציין קטן ליד שלו. כפות ידיו מונחות על בטני בשלווה, אני מרגישה את הנשימות הקטנות שלו על עורפי.

אני מתמלאת פרפרים מבפנים. זה הארי. הוא יודע מי אני, הוא יודע כל מה שקרה. אין יותר שקרים. אין יותר מסכות. אני לא מבינה למה לא סיפרתי לו לפני כן, אני כל כך מטומטמת.

״את ערה?״ שמעתי את קולו לוחש, צרוד מעט מעיד על כך שהוא קם לפני זמן מה. המהמתי כתגובה.

״את זוכרת את הפעם הראשונה שטיילנו בשדה חרציות?״ הוא לפתע שאל, והזיכרון ישר עלה למוחי כאילו היה זיכרון טרי שקרה רק אתמול. ״כן.״ עניתי.

״את זוכרת שהבטחנו אחד לשניה הבטחה?״ הוא שאל, אחיזתו סביבי מתהדקת מעט יותר. ״כן.״ עניתי. ״את זוכרת מה היא הייתה?״ הוא המשיך, ואני מיד לאחר מכן הנדתי בראשי. אני לא זוכרת.

״הבטחנו אחד לשניה שגם אם ניפרד, נמצא את הדרך שלנו אחד לשניה לא משנה מה.״ הוא אמר, וצמרמורת עברה במורד גבי כשנזכרתי בדיוק במה שקרה ביום הזה.

״מיה? חכי רגע,״ שמעתי אותו צועק, הפסקתי לרוץ והסתובבתי אליו בחיוך. הוא הפסיק לרוץ, מתנשף מעט, נעמד מולי בחיוך.

״מיה, אני רוצה שתבטיחי לי משהו,״ הוא אמר. ״להבטיח מה?״ שאלתי בקול תמים. הוא אחז בידיי. ״שגם אם יפרידו בינינו, נמצא את הדרך אחד לשניה לא משנה מה.״ הוא אמר.

הוא הסתכל עליי עם העיניים הירוקות הזוהרות שלו, ואני הנהנתי. ״אני מבטיחה. אתה מבטיח גם?״ שאלתי, הוא חייך חיוך רחב והנהן גם הוא. ״אני מבטיח.״

חזרתי למציאות מהשקיעה בזיכרון הישן, והסתובבתי אל הארי. הוא מסתכל עליי בעיניים שלו, בדיוק כמו בפעם ההיא.

ידי עלתה אל פניו, מלטפת ברפרוף את פניו הרכות. לפתע הוא העלה את ידו ושם אותה על ידי שהייתה עדיין על פניו.

הוא הוריד את ידו משלי ושם אותה על פניי, בן רגע מקרב אותי אליו, ושפתיו נוחתות על שלי.

עיניי נפערות, אבל במהירות נסגרות כמו שלו. ידי עולה אל שיערו, אצבעותיי מסרקות אותו. הנשיקה רכה, שפתיו רכות ונעימות כל כך.

הוא מתנתק ממני, עיניי עדיין סגורות אך אני פותחת אותן לאט, רואה שהוא מסתכל עליי ואני מרגישה את הלחיים שלי מתחילות להאדים.

חיוך גדל על פניו וגומות חן מתגלות, ״אל תתביישי. למרות, שאת חמודה כשאת מסמיקה.״

הרגשתי שאני מתחילה להאדים יותר, כיסיתי את פניי עם ידיי ונאנחתי. הוא צחק, מוריד את ידיי פניי ומחזיק בהן. הוא מחייך, מצמיד את שפתיו למצחי למספר שניות, ומתנתק ממנו.

״אני אוהב אותך.״ הוא לחש לאוזני, עיניי נפערות ואני מוזיזה את ראשי אחורה, מסתכלת עליו. ״אתה מה?״ מלמלתי.

״אני אוהב אותך. תמיד אהבתי.״ הוא חזר על דבריו, אצבעותיו מסרקות את שיערי.

הוא אוהב אותי. הוא אוהב אותי.

״גם אני אותך.״ מלמלתי, ״גם אני אוהבת אותך.״ אמרתי שוב, ובן רגע הרגשתי את ידיו מצמידות אותי יותר אליו.

אין יותר שקרים. אין יותר מסכות. אני אוהבת אותו, והוא אוהב אותי.

---

טוב אחד הפרקים האהובים עליי, אז אני מצפה להרבה הצבעות ותגובות(:

מטרה:
30 הצבעות
30 תגובות

All the love. H