Don't let me go | Harry Styles

[28]

בבקשה לקרוא את מה שכתוב בסוף! תודה!

נ.ב.

אני ממש מצטערת שלקח הרבה זמן לפרק לעלות, את האמת חיכיתי שיהיו יותר הצבעות בפרק הקודם, אבל לא משנה. אוהבת המון 3>

--

התעוררתי למיטה ריקה, הארי בטח הלך לחדר שלו אחרי שנרדמתי. במהירות עשיתי את ארגוניי הבוקר, ולבשתי את מדי העוזרת שלי.

פלטתי אנחה, עוד יום של בישולים ונקיונות. יצאתי מהחדר שלי, מסתובבת בקומה העליונה, ורואה שאין אף אחד.

ירדתי גם לקומה התחתונה, וגם שם אין אף אחד. איפה הם יכולים להיות? רגע, היום זה היום חופש של ג׳וליה, אוקיי. איפה השאר?

ירדתי אל המרתף, גם בו שוררת דממה, אבל לשם שינוי יש צורת חיים שנמצאת. הארי ישן על הספה.

התכופפתי אליו רואה שהוא מחזיק תמונה בידיו, היא צמודה לחזהו וזה נראה כאילו הוא מחבק אותה. המראה של התמונה הייתה מופנת לחזהו ולכן לא ראיתי מי נמצא בתמונה.

ידי הושטה לאט ובשקט אל התמונה, וברגע שהיא נגעה בה נשמע קול, ״זאת את בתמונה,״ הארי אמר בקול צרוד, של מישהו שברגע הזה התעורר.

״אני מצטערת שהערתי אותך, ו, שחיטטתי,״ מלמלתי במבוכה ונעמדתי במהירות. חיוך עייף התפרס על פניו ועינייו עדיין עצומות.

״תבואי למול הפרצוף שלי,״ הוא אמר, ״למה?״ היא שאלה בעודה עושה את מה שמבקש, ״כדי שאת תיהי הדבר הראשון שאני אראה הבוקר.״ (-אני קצת נגעלת זה קיטשי מידי)

ראיתי מסיכה שתלויה על הקיר, המסיכות ליופי מהשבטי האינדיאנים. לקחתי אותה, ובאתי למולו. ״תפתח,״ אמרתי, הוא פקח את עינייו, וכשראה אותי פלט צעקה, והחל לצחוק כשאני צחקתי.

״אחר כך אל תתלונני שאני לא רומנטי, את הורסת את זה עם המשחקים שלך.״ הוא אמר בעודו צוחק.

-

״אנחנו צריכים להתחיל להתארגן כבר היום.״ הארי אמר, אנחנו נמצאים במטבח, מכינים ארוחת בוקר. ״מה זאת אומרת?״ שאלתי.

״ההורים שלי הוזעקו אתמול לנסיעה לארצות הברית, היא תיערך מספר ימים. הם נתנו לג׳וליה חופש עד מחר, מה שאומר שמחר אנחנו כבר לא פה.״ הוא אמר, מניח את הסכום של השולחן.