Don't let me go | Harry Styles

[15]

כעבור 3 ימים.

אני הולכת לחדר של בן, כפי שהוא ביקש. עד עכשיו הוא לא עשה לי כלום חוץ מלגעת במותניי בלי שאף אחד ראה.

נכנסתי לחדר, רואה את בן שוכב על המיטה, בלי בגדים, רק בוקסר עליו. צרחה נפלטה מפי, וניסיתי לפתוח את הדלת, אבל היא נעולה. הוא עשה כך שהיא תנעל מבפנים.

״בואי לפה.״ הוא אמר בחיוך רעב, ה'חבר' שלו עומד מתחת לבוקסר, ואני פשוט רוצה להקיא.

כן, ראיתי בנים ערומים בעבר, אבל לא שכבתי עם אף אחד מהם. אני עדיין בתולה, ואני לא מתכוונת לאבד את הבתולין שלי, לזה.

דפקתי על הדלת בחוזקה, ואז נזכרתי.

אין אף אחד שישמע אותי.

אף אחד לא בבית.

עיני התרחבו ודמעות עלו לעיניי מהלחץ. המשכתי לדפוק על הדלת והתחלתי לצעוק גם, בתקווה שמישהו אולי הגיע וישמע אותי.

לפתע הרגשתי אותו צמוד אליי. ״אף אחד לא כאן, זה רק אנחנו מותק.״ הוא לחש, ידו הברישה את זרועי.

״לא, עזוב אותי.״ התנגדתי, ודחפתי אותו. ״את הבטחת להיות שלי, אל תתנגדי.״ הוא אמר ומשך בידי בפראות, זורק אותי על המיטה.

הוא עולה מעליי, מרים לי את תחתית השמלה ומוריד אותה ממני לגמרי, אני לא מצליחה לעשות כלום בכדי להתנגד אליו.

״די, עזוב אותי!״ צעקתי, הדמעות מתנוססות על פניי ויורדות מהר ומהר יותר. אלוהים, אני כל כך סתומה.

במהירות הרמתי את הרגל שלי והיא פגעה ב'מקום הפגיע' שלו, הוא מיד התקפל, ידיו ירדו ממני.

מיד ירדתי מהמיטה, עיניי מחפשות בהיסטריה את המפתח לדלת, ורצתי כשקלטתי אותם על השידה, מיד פתחתי את הדלת ונעלתי אותו מבפנים.

השמלה שלי נשארה בחדר שלו. לקחתי את המפתח איתי ורצתי לחדר שלי, סוגרת את הדלת.

המפתח נפל מידיי אל הרצפה, הדמעות שוב נוצרות ושוב זולגות על פניי, ואני בשוק ממה שקרה הרגע.

הוא ניסה לאנוס אותי. הוא היה אונס אם לא הייתי עוצרת אותו.

הנשימות שלי החלו להיות כבדות, היה לי קשה לנשום. נשכבתי על המיטה שלי, השמיכה שלי בכביסה ואין לי עם מה להתכסות.

אין בי את הכוחות להתלבש אפילו. אני פשוט בהלם.

הוא בן זונה, והוא תמיד היה.

---

מטרה:
20 הצבעות
15 תגובות

אני מזכירה:
התחלתי פאנפיק חדש שנקרא 'Cassettes', אני ממש אוהבת אותו והוא אחד מאהובים עליי שאני כותבת. מקווה שכולכן תקראו אותו, כי הוא לא פחות יפה מהפאנפיק הזה ומ-Call.

All the love as always. H