Don't let me go | Harry Styles

[24]

הרגשתי שמרימים אותי, פקחתי קצת את עיניי וראיתי את פניו של הארי מעליי. הוא סוחב אותי, אני מנחשת.

״הארי,״ לחשתי. הוא הוריד את מבטו אליי, וחיוך קטן נפלט ממנו. ״תשני, עוד כמה דקות את במיטה.״ הוא אמר.

הנהנתי קלות, אני חושבת. הייתי חצי רדומה. אחרי שתי דקות שמעתי קול של דלת נפתחת, והבנתי שהגענו.

הארי המשיך ללכת כשאני בזרועותיו, ואחרי דקה פתח את דלת החדר שלי, אני מניחה, והניח אותי על המיטה.

הוא הרים מעליי את השמיכה וכיסה אותי עד הצוואר. ״לילה טוב, נסיכה.״ הוא לחש, שפתיו מגיעות אל מצחי ומנחיתות עליהן נשיקה רכה.

הוא קם, אך מיד אחזתי בידו. ״חכה,״ מלמלתי. ״תישן איתי.״ מלמלתי שוב, הוא חייך חיוך רך ושוב ירד אל גובה הפנים שלי.

״מצטער, אני לא יכול. נתראה בבוקר אהובה.״ הוא אמר, נושק קלות לשפתיי, ויוצא מהחדר במהירות.

אם לא הייתי ממש עייפה, הייתי מתחילה לחשוב שמשהו קרה, אבל בהחלט הייתי עייפה. מאוד עייפה.

-

שמעתי את השעון המעורר מצלצל, גנחתי בעייפות ובמהירות לחצתי עליו כדי שיפסיק. פקחתי את עיניי באיטיות רבה, חיוך עולה על פניי כשאני נזכרת באירועי אתמול.

במהירות עשיתי את אירגוני הבוקר והתלבשתי, יורדת למטה כדי לגלות את ג׳וליה במטבח.

״בוקר טוב ג׳וליה.״ אמרתי, היא הסתובבה אליי בבהלה ואז חייכה. ״הבהלת אותי יקירה. בוקר טוב גם לך.״ היא אמרה, בעודה ממשיכה לחייך.

״מה קרה שיש לך מצב רוח כל כך טוב הבוקר?״ היא מיד שאלה, אחרי שבחנה את פניי. ״סתם, כלום. תגידי, הארי התעורר?״ שאלתי כששמתי את הסינר עליי, בכדי להתחיל לבשל.

״הארי לא כאן. אני לא חושבת שהוא ישן כאן הלילה, ואם כן, אז הוא הלך מוקדם מאוד, כי אני התעוררתי בסביבות חמש.״ היא אמרה, עיניי וגבותיי התכווצו בבלבול.

איפה הוא? עכשיו אני נזכרת שהוא אמר שהוא לא יכול לישון איתי. לאיפה הוא הלך? ״יש לך מושג לאיפה הוא יכול ללכת?״ שאלתי.

״לא,״ היא אמרה ואז בחנה אותי. ״את בסדר? את נראת לי מודאגת.״ ״לא, לא אני בסדר.״ אמרתי ומיד התחלתי לחתוך את המלפפונים.

״רגע, אם רק אנחנו בבית, למי אנחנו מכינות את האוכל?״ שאלתי. ״האדונים אמורים לחזור היום, שכחת?״ היא אמרה והמשיכה במעשיה.

נכון, הם חוזרים היום. אני לא מאמינה שאני אצטרך לראות את שני המפלצות האלו שוב. זה לא הגיוני שהארי הוא התוצר של השניים האלה.

שמעתי צלצול בדלת, ״אני אפתח,״ אמרתי מיד, מקווה בכל לבי שזה הארי. הגעתי אל הדלת ופתחתי אותה, הארי עומד מולי אבל לא כמו תמיד, פניו מלאות בדם.

״הארי, מה לעזאזל קרה לך?!״ שאלתי מבוהלת. נראה שכאב לו ברגל, אז נתתי לו להישען עליי ונכנסו אל פנים הבית בזמן שאני שומעת את צעדיה של ג׳וליה מתקרבים אליי.

״מה קרה?!״ ג׳וליה שאלה המומה. ״ג׳וליה, לכי להביא חומר מחטא, צמר גפן ופלסטרים בבקשה.״ מיד אמרתי אחרי שהושבתי אותי ואת הארי על הספה. ״ברור,״ היא השיבה במהירות והלכה.

״הארי, מה קרה לך??״ שאלתי מודאגת, מעבירה את ידי על פניו. הוא לא הוציא מילה עד עכשיו. ״זה כלום.״ הוא השיב. ״אתה רציני?! כל הפנים שלך חבולות ונראה שגם הרגל שלך, ואני לא רוצה לדעת אם בעוד מקומות. מה קרה??״ אמרתי בקול דואג.

״הארי תענה לי.״ אמרתי אחרי שהוא לא השיב שום תשובה. שמעתי את צעדיה של ג׳וליה באים אלינו, ״הנה,״ היא אמרה והניחה על ידי את הדברים שהביאה.

״תודה,״ אמרתי, ומיד פתחתי את החומר המחטא ואת צמר הגפן. ״זה הולך לכאוב.״ אמרתי ולפני שהוא הספיק להגיב כבר הצמדתי לו את צמר הגפן למכה שהייתה לו בסנטר.

כשראיתי שזה שורף לו אבל הוא מתאפק לא להוציא הגה החלטתי לדבר, ״זה שאמרתי שזה הולך לכאוב לא אומר שאתה חייב לשתוק.״ מלמלתי.

אחרי עוד כמה פעמים שחיטאתי כמה חבלות שהיו לו על המצח ובלחיים סיימתי. ״אתה מתכוון להגיד מה קרה?״ שאלתי. ג׳וליה כבר הלכה כדי להמשיך להכין את הארוחה כשהארי אמר לה שהכל בסדר.

״לא קרה כלום, אני פשוט נפלתי במדרגות.״ הוא אמר בכל כך פשטות, ואני פשוט גלגלתי את עיניי באי אמון.

״הארי שלא תעז להתחיל לספר לי סיפורי סבתא. אני יודעת שלא ישנת פה הלילה, איפה היית?״ שאלתי שוב, מרוגזת מכך שהוא מסתיר ממני את האמת.

הוא שתק. ״הארי.״ אמרתי בטון מזהיר, אך הוא עדיין שתק. ״טוב, כשתרצה להפסיק להתנהג כמו קוף אילם חירש עיוור תגיד לי.״ אמרתי כשקמתי מהספה, כועסת, הולכת אל עבר חדר הכביסה.

אני לא מבינה, מה יש לו? רק אתמול זה היה נראה כאילו שום דבר לא יכול להשתבש, ועכשיו אנחנו בריב. אני חושבת.

נאנחתי ברוגז כאשר סגרתי את דלת חדר הכביסה אל עבר שתי המכונות, מתחילה למיין בגדים לפי הצבע.

איפה הוא היה? למה לעזאזל הוא חזר ככה, חבול כולו? למה הוא לא מספר לי שום דבר? הרגשתי כאילו אני מדברת לקיר לפני רגע.

--

מטרה:
46 הצבעות (בפרק 22 יש 46 הצבעות)
45 תגובות

All the love. H