פרק 1 ~ עוברים ללונדון

8.2K 161 29
                                    

"לוסי! תתחילי למהר ותארזי כבר את המזוודות שלך, הטיסה שלנו יוצאת עוד חמש שעות" צעקה לי אמא

"אוקיי אוקיי, הכל כמעט מוכן, מה הלחץ?" אמרתי

"אל תשכחי לקחת הכל, אנחנו לא נחזור לכאן יותר"

"ברור לי, ברור, לא שכחתי לקחת כלום, אני רק רוצה להיפרד מהבית, אוקיי" אמרתי והרגשתי שדמעות כמעט עולות לי ומתחילות לחנוק את גרוני

"בשביל מה?" אמרה ובוודאי חשבה שאני ילדה מוזרה

"אמממ בואי נגיד שגרתי פה יותר מעשור, ואני כל כך אתגעגע לבית הזה. אני בכלל לא מבינה למה אנחנו צריכים לעבור ללונדון. מה רע פה? בניו יורק? חוץ מזה, יש לנו פה את כל החברים והמשפחה, מה פאקינג נעשה בלונדון?"

"די לקלל בבקשה ממך, מותק. וחוץ מזה, את יודעת שאנחנו נאלצים לעבור דירה בגלל העבודה של אבא.."

"דירה? התכוונת למדינה בטח" קטעתי את דבריה

"אבל תסתכלי על הצד החיובי, יהיה לנו בית חדש וגינה חדשה, בית ספר חדש וחברים חדשים"

"אוקיי, נגיד, אבל מה עם המשפחה?"

"נבוא לבקר אותם מידי פעם, אני מבטיחה לך"

נאנחתי. לאחר כמה דקות של שקט יצאנו מהבית לכיוון שדה התעופה. נסענו במונית משהו כמו 40 דקות, אני ישבתי באמצע מאחורי הנהג, וההורים שלי לא רצו שאחד מהם יישב מקדימה, ליד הנהג, כי הם רצו להיות איתי, בכל זאת, הם הבינו שאני מדוכאת עדיין ועצובה, אז שניהם ישבו משני צידיי ונתנו לי יד, אך אפילו לא טרחתי להביט אליהם, פשוט הסתכלתי ישר על הדרך במבט קר, אדיש ועצבני. ההורים שלי רק הסתכלו אחד על השני במבט מודאג לאחר שהביטו בי, וכל הנסיעה התרחשה בשקט מוחלט, שאפילו נהג המונית הביט בנו מידי פעם דרך המראה שלו כדי לבדוק אם אנחנו עדיין בחיים (מרוב השקט)

הגענו לשדה התעופה לאחר 40 דקות של שקט מוחלט, עברנו את כל הבדיקות הבטחוניות והשיקופים, ואז הגענו לדיוטי פרי. כמובן שלא היה לי עצבים להסתובב איתם אז תמיד שמרתי מרחק של כמה מטרים מהם, ולא היה להם כוח להעיר לי כי הם היו לחוצים ועצבניים בעצמם, לא בטוחה למה. התנחמתי בזה שלפחות אני יכולה לקנות כל מה שאני רק רוצה מהדיוטי פרי, כפיצוי מאמא ואבא, אבל עדיין כל אותן שעות שהיינו בשדה התעופה הרצתי לאחור את כל הזיכרונות שלי מהבית, מהמשפחה ומהחברים. אמא ראתה שאני מדוכאת ולפתע קטעה את מחשבותיי ואמרה:

"זה לא יהיה כל כך נורא, את תראי, אני מבטיחה לך"

נבהלתי כשהיא התחילה לדבר וכמעט נפלה לי החבילה שקניתי לעצמי מהיד

"אוקיי, אמא, מה גורם לך להבין שאני עוד חושבת על זה?"

"הפרצוף הדואג שלך, למשל"

Fifty Shades of DADDY ➳ H.S ♔ HebrewWhere stories live. Discover now