בתמונה הראל.
אני פותחת את הדלת בלי לדפוק אבל בשקט ומיד שולחת יד לאחור להסתיר לענבר את העיניים."יש פה ילדים קטנים!" אני צועקת
והם מיד מתנתקים במהירות ומביטים לכיווננו במבט מבוהל.
"פיצית מה נראלך שאת נכנסת לי לחדר בלי לדפוק כשיש לי אנשים פה?!" הראל צועק.
"אנחנו רעבים! נכון ענבר?" אני שואלת אותה אבל מסתכלת לכיוון החברה של הראל...כנראה אורי.
...
"טוב אנחנו יורדים,עופי לי כבר מהחדר!"
"הראל!" אורי נוזפת בו. כבר יש לה נקודה אצלי!:)
"היי אני אורי" היא אומרת לי ומושיטה את ידה.
"אני עמית" אני עונה לה ולוחצת לה את היד.
"אני ענבר" שמענו את ענבר מצייצת והולכת לכיוון הראל.
אורי צחקה וענבר חייכה אליה.
הראל הרים את ענבר על ידיו וירדנו כולנו למטה.
"אמא איפה אבא?" שאלתי את אימי.
"הוא יחזור רק בערב, הייתה לו פגישת עבודה באחד המשרדים היותר רחוקים".
אבי הוא מנכ"ל של משרדי עורכי דין, והרבה פעמים הוא חוזר הביתה רק בערב או בלילה. התרגלנו כבר...
"אורי תכירי- זאת אמא שלי המהממת שרית" הראל אמר ואמא שלחה לו נשיקה באוויר והלכה לחבק את אורי.
"היי" אורי אמרה לה וחיבקה אותה בחזרה.
"זאת אור שהיא החברה הכי טובה של עמית , היא שורצת אצלנו אז את תראי אותה הרבה והיא כמו משפחה" הוא המשיך ואור הוציאה לו לשון וחיבקה גם היא את אורי.
"זה אסי הדביל, אחד האחים הגדולים שלי"
הראל אמר ואסי נתן לו מכה בעורף ונישק את ידה של אורי.
"שלום גם לך" אמרה לו אורי בחיוך משועשע
"אסי תרחיק את השפתיים שלך מחברה שלי!" אמר לו הראל ועכשיו זה היה תורו להביא לו מכה בעורף.
ואז הוא המשיך...
"זה איתן האח הכי גדול שלי בן 29 וזאת אישתו טל"
"היי" איתן וטל אמרו לה ביחד וצחקו.
"את ענבר כבר הכרת, היא הבת של איתן וטל ויש להם עוד בת -שוהם שאין לי מושג איפה היא."
"היא ישנה בחדר הישן של איתן" טל אמרה בחיוך.
"וגם את עמית אחותי הקטנה את כבר מכירה" הראל המשיך כאילו טל לא אמרה שום דבר ואז התיישב בשולחן ופשוט התחיל לאכול בלי לחכות לאף אחד.
"הראל אתה עושה לי פאדיחות ליד אורי!" אמא אמרה בייאוש.
"היא בטח חושבת שאתה לא מחונך וצריך לחנך אותך מחדש!"
"אל תדאגי גברת בשארי , התרגלתי כבר להרגלי האכילה שלו ואני בטוחה שהוא לא למד את זה ממך" אורי אמרה תוך כדי שכולם מתיישבים בשולחן.
"אוי תקראי לי שרית,אני מרגישה זקנה מגילי שקוראים לי גברת"
ציחקקתי.
"אז אורי את לומדת איתנו בבית ספר?" שאלתי.
"כן, אני בכיתה של הראל.. אבל עברתי לכאן רק לפני חודשיים בערך"
באתי להגיד משהו אבל פתאום הדלת נפתחה ואבא שלי נכנס דרכה עם זר פרחים ענק בצבעי לבן ואדום כהה.
"שלוםםם" הוא אמר
"ארז?!" אמא שלי שאלה המומה
"מה אתה עושה פה??"
"שלחתי מישהו אחר לפגישה כי השבוע לא הייתי בבית בשעות נורמאליות והתגעגעתי לאישתי ולילדים שלנו" הוא אמר והלך לאמא שלי.
הוא הביא לה נשיקה קטנה על השפתים,חיבוק ענק ואת הפרחים...אמא שלי נמסה לגמרי!
היא לא אמרה כלום אבל החיוך הענקי שהיה לה על השפתיים אמר הכל. היא הלכה לשים את הפרחים במים ולהביא צלחת נוספת לאבי.
"אבא תכיר זאת אורי...אורי זה אבא שלי...את יכולה לקרוא לו ארז"
"היי אדון באשרי" היא אמרה לאבא שלי בחיוך.
"אמרתי שאת יכולה לקרוא לו ארז" אמר לה הראל.
"זה שאתה לא מנומס לא אומר שהליידי הצעירה לא מנומסת" אמר לו אבי
"אבל תקראי לי ארז" הוא אמר לאורי בחיוך.
"נעים להכיר אותך" הוא אמר ולחץ את ידה.
"גם אותך" היא ענתה.
אמא הגיעה עם צלחת נוספת והניחה אותה ביני לבינה.
אבא התיישב בנינו.
"היי פיצית שלי" הוא אמר לי ונישק אותי במצח כשהתיישב.
"היי אבוש" עניתי והמשכתי לאכול.
"ענברוש ילדה של סבא! מה שלומך אהובתי?" אבא שאל את ענבר.
ענבר שנהנתה מצומת הלב הלכה ישר לתוך ידיו והוא הרים אותה ככה שהיא יושבת עליו ומספרת לו כל מה שהיא עשתה במשך השבוע.
גמרנו לאכול ופינינו את השולחן.
אסי זרק את הזבל והראל שטף כלים.
איך אני אוהבת שאמא משכנעת את השמנים האלו לעשות דברים! בדרך כלל הם לא זזים.
"אורי ואור בואו נעלה אלי לחדר"
קראתי להן והתחלתי לעלות.
ניסיתי להכיר את אורי, היא נראת נחמדה ממש. אם היא תעשה משהו להראל אני אהרוג אותה! אבל היא באמת נראית נחמדה.
אור ואורי עלו אחריי , והתיישבנו על המיטה שלי.
התחלנו לדבר וממש התחברתי לאורי.
קבענו שנצא מחר לקניון.
"היי" ראשו של הראל הציץ מהדלת
"אפשר לקחת את חברה שלי בחזרה?"
אורי צחקה וקמה אליו.
"אני אדבר איתכן כבר" היא אמרה ויצאה איתו.
"טוב אני אלך, נדבר אהובתי .. היה כיף" אור אמרה לי.
"טוב חיים שלי, ביי" חיבקתי אותה והיא הלכה.
פתחתי את ספרי כימיה שלי וניסיתי לסיים את העבודה.
לא הייתי כלכך מרוכזת אז נכנסתי להתקלח, שמתי פיג'מה ונשכבתי במיטה.
הפלאפון שלי צילצל וראיתי שזה מאור, עלה לי חיוך קטן ועניתי לו.
"הלו ?"
"מה המצב עמיתי ?" הוא שאל ויכולתי לשמוע שהוא מחייך בדיוק כמוני.
"מעולה, מה איתך?" שאלתי אותו
"אחלה, ישלך זמן אלי עכשיו?" הוא שאל.
"בטח, תמיד" אמרתי לו
וככה השיחה נמשכה שעות, בכלל לא הרגשתי שהזמן עבר.
היה לי כלכך כיף ומצחיק איתו..
ניתקנו, והלכתי לישון עם חיוך ענק על הפנים.
