בתמונה מאור.
"פיצית...מה את עושה פה?"
"אה....אפשר כסף?" שאלתי בהלם של חיי...
הראל? האח הסטוציונר שלי? שלא מוכן להכנס למערכת יחסים? שצחק על אחים שלי שהתחתנו? שלא מבין איך ההורים שלי נשואים באושר? שבטוח שנישואים זה הקדמה לגירושים? מחבק מישהי? מה??
...
"כ כן .. עמית אפשר לדבר איתך רגע ?" הראל אמר.
הסתכלתי על אור שהייתה בהלם ועדיין בהתה בפוסטמה ובהראל.
גיחכתי לעצמי בשקט והלכתי עם הראל לבחוץ.
"אזזזז....בגללה מיהרת היום ?" שאלתי.
"כן.. היא משהו מיוחד" הוא אמר עם מבט חולמני על פניו.
"אז הפעם זה באמת או סתם סטוץ?"
"הפעם זה לגמרי אמיתי. אני חושב שאני מתאהב" הראל אמר מובך וגירד את ראשו.
שמחתי בשבילו...חשבתי אפילו להתחיל לקרוא למפגרת בשמה האמיתי.
"כמה זמן זה כבר נמשך?"
"כמעט חודש"
איזה לשנות שם ואיזה עמה!
"מה זההההה ???? יחרא ככה אתה שותק ולא אומר מילהה ?!"
"אנ -"
"וכשלי יש חבר?! שניה אני מספרת או לא מספרת וכל הבית על הרגלים! אתה,איתן,תומר שי ואסי
לא נותנים לי שניה בלי שתעשו לו ולי חקירה צולבת!"
"הם כבר יודעים...גם אמא ואבא יודעים"הוא אומר בגיחוך.
"ואני אחרונה?! ככה?? אל תפנה,תדבר,או תסתכל עלי עד להודעה חדשה!" התעצבנתי!
מה זה ככה הוא לא מספר לי?!?! שיקפוץ לי הוא והזונה שלו! הסתובבתי והתחלתי לחזור לכיוון הכיתה שלי.
"עמית!" הוא צעק אחרי "בדיוק בגלל זה לא סיפרתי לך!!" הוא אמר בכעס.
הסתובבתי אליו "אם היית מספר מההתחלה לא הייתי מגיבה ככה!"
המשכתי ללכת אבל עכשיו כבר לא לכיוון הכיתה אלא לכיוון שער בית הספר.
צעדתי ליער שנמצא 20 דקות הליכה מהבית ספר שלי.
הגעתי והמשכתי לטייל בתוך היער תוך כדי מחשבות על מה שקרה קודם.
איך הוא לא סיפר לי ?
זה מה שהוא חושב עלי ?
שאני לא אהיה שמחה בשבילו ?
הדבר שאני הכי רוצה זה שהוא יפסיק להיות כזה סטוציונר ותהיה לו מישהי אמיתית ורצינית.
ירדה לי דמעה אך מיד ניגבתי אותה.
הוצאתי הפלאפון ושלחתי לאור הודעה שהלכתי אז שתיקח את התיק שלי ואני אבוא אליה יותר מאוחר.
היא מיד הגיבה ואמרה - סבבה, נדבר
"כוסעמק !" שמעתי מאחורי צעקה.
הסתובבתי מבוהלת וראיתי את מאור מתעמק במשהו ביד שלו.
"מאור?" שאלתי מופתעת.
אני מכירה את מאור מאז ומתמיד...הוא, הראל,נתנאל,עידן ורועי הם חבורה מגובשת עוד מהגן.
הם התחילו לעשן ביחד,עלו לבית הספר ביחד,הם סטוציונרים ביחד ובקיצור הם חבורה של ערסים.
והם תמיד אצלנו בבית...
"מה אתה עושה פה ?"
"אה...עוקב אחרייך?"
אני שולחת לו פרצוף זועם.
"נראלי?" הוא מתקן את עצמו.
"אפשר לשאול למה? ומה קרה שצעקת?"
"נכנס לי קוץ" הוא עשה פרצוף אומלל.
צחקתי והתקרבתי אליו,ממש קשה לכעוס על הבן אדם הזה יותר מידי זמן ואיך שהוא נראה לא עוזר בכלל...הוא חתיך בצורה מפחידה! הוא הושיט לי את ידו.
"איפה?" שאלתי והוא הראה לי את הקוץ.
הוצאתי את הקוץ בעזרת הציפורניים (מזל שעוד לא שייפתי אותם השבוע...)
"שמעתי את השיחה שלך עם הראל." הוא אמר לפתע."בגלל זה עקבתי אחרייך".
חייכתי חיוך קטן,הוא דואג לי?
"ומה אתה חושב על השיחה שלי עם הראל?"שאלתי.
"אני חושב שאת צריכה לדבר איתו... זאת בסך הכל חברה, והוא שמר את זה בסוד רק בגלל שלא רצה שתכעסי.
תסלחי לו ותכירי אותה, היא ממש נחמדה..."
"אולי אתה צודק..." נאנחתי.
"רוצה לחזור לכיתה?"
"לא...אין לי מצב רוח לזה...אני ידבר איתו בבית"
"אוקיי אז מה את רוצה לעשות?"
"אני חושבת שאני אחזור הביתה"
"אוקיי בואי" הוא אמר.
"מה בואי? לאן אתה הולך?"
"נחזור לבית ספר ואני אקפיץ אותך הביתה"
"לא זה בסד-"
" אני לא שואל אני אומר. אל תנסי אפילו"
בדרך חזרה לבית ספר היתה שתיקה, אבל שתיקה נעימה כזאת,כאילו הוא נותן לי זמן לחשוב על מה שקרה והוא עצמו שקוע במחשבות משלו.
"בואי" שמעתי את קולו והתנערתי מהמחשבות.
"מה?" שאלתי אותו
"זה האוטו שלי" הוא אמר והצביע על ג'יפ לבן, זהה לג'יפ שיש להראל.
הסתומים לא ויתרו אחד לשני ובסוף קנו את אותו אוטו בצבעים שונים.
עלינו לאוטו והוא התחיל לנסוע.
הדלקתי את הרדיו והיה שיר משעמם.
מאור כיבה את הרדיו ושם דיסק של שירים מקפיצים.
צרחנו ושרנו ביחד ובלי ששמנו לב הגענו לביתי.
"תודה" חייכתי אליו.
"על שגרמת לי להבין שיצאתי סתומה" אמרתי מובכת.
"תמיד פה ליידע אותך שאת סתומה" הוא אמר וקרץ.
"דביל" צחקתי.
"היה לי כיף איתך" הוא אמר בחיוך
"תמיד כיף איתי" עניתי גם בחיוך.
"צריך לעשות את זה יותר .." הוא אמר והסמקתי.
"כן.. צריך באמת." חייכתי.
"ביי" אמרתי לו ויצאתי מהאוטו.
הלכתי לכיוון הבית והרגשתי את מבטו על גבי.
לפני שנכנסתי בדלת הסתובבתי ושלחתי לו חיוך אחרון.
הוא חייך בחזרה ונסע.
