אני עולה איתה למעלה ומניח אותה במיטה.
"לילה טוב פיצית" אני לוחש ומנשק לה את המצח.
...
-נקודת מבט עמית-
קמתי בבוקר עם כאב ראש מטורף, הרגשתי כאילו עוד שניה הראש שלי מתפוצץ.
מה היה אתמול ? ניסיתי להיזכר.
המשכתי לשכב במיטה ולפתע הדלת נפתחה והראל נכנס.
"איך את מרגישה ?" הוא שאל אותי.
"כואב לי הראש" אמרתי נאנחת והחזקתי את הראש שלי.
"קחי" הוא אמר והושיט לי כדור אקמול עם כוס מים.
שתיתי את הכדור ואחרי כמה דקות הוא התחיל להשפיע והתחלתי להרגיש יותר טוב.
"אני בסדר" אמרתי להראל.
הוא הנהן ויצא מהחדר.
נכנסתי להתקלח ושטפתי ממני את ההרגשה המגעילה הזאת שהיתה לי.
יצאתי מהמקלחת, התלבשתי בבוקסר רחב וחולצת טישרט שהוצאתי מהארון של מאור וירדתי למטה.
מאור והראל ישבו במטבח ואכלו, בן ישב בסלון וצפה בטלויזיה וליאן היתה ליד מאור והוא האכיל אותה.
"בוקר טוב" אמרתי ומאור ישר הסתובב אלי וסקר את גופי כשראה מה אני לובשת.
הוא נראה כלכך טוב.
"בוקר טוב" הוא ענה לי בחיוך ולא הוריד ממני את המבט.
"בוקר טוב" אמר לי גם הראל. "מה את לובשת בדיוק?" הוא שאל והתעלמתי.
חייכתי אליהם חיוך קטן ונכנסתי למטבח.
"לפחות תחליפי מכנסיים" הוא אמר לי.
"חם לי עזוב אותי בשקט"
"מה יש לך את במחזור?" אמא איזה פאדחן!
התעלמתי.
הכנתי לעצמי שוקו ולקחתי עוגיה ובמשך כל הזמן הזה הרגשתי את המבט של מאור עלי.
הלכתי לסלון והתיישבתי ליד בן.
הוא היה נראה רע ממש.
"מה יש?" שאלתי אותו.
הוא הסתכל עלי והיה נראה כאילו רק עכשיו שם לב לנוכחות שלי.
"אני מרגיש חרא!" הוא ענה לי, התחפר יותר עמוק בספה והשעין את ראשו על המשענת.
"כנ"ל" אמרתי, ונשכבתי בספה כשרגלי עליו.
"תעביר לי את השלט"
"לא"
"מה לא? תעביר תשלט!"
"קומי קחי אותו מה אני עובד אצלך?"
שלחתי לו מבט רצחני וקמתי לקחת את השלט.
"איפה הוא?" שאלתי את בן.
"איפה מי?"
"איפה השלט!!!"
"פה" הוא הוציא את השלט מאחורי גבו.
"אתה תקבל מכות" עד שקמתי ?!
החצוף פשוט התעלם ממני וקם למטבח כשהוא צוחק.
הוא לא יצא מזה בזול....
רצתי וקפצתי על גבו בצעקה בדיוק שהוא נכנס למטבח.
"משוגעת" מאור אמר והסתכל עלי במבט משועשע.
"שמור על הפה שלך" הראל אמר לו.
"רדי ממני ידובה" בן אמר לי והמשיך לצחוק.
ליפפתי את רגלי סביב מותניו ואת ידי סביב הצוואר שלו.
"שכח מזה, קח אותי למקרר!" קראתי כאילו הוא המשרת שלי.
"לאן אתה הולך?" שאלתי כשהוא שלח אלי חיוך שטני והסתובב לכיוון הסלון ונשכב על הספה.
"לא לא רד ממני!" צעקתי עליו וצחקתי.
"אוקיי" הוא אמר. זה היה קל...
הוא ירד ופתאום התחיל לדגדג אותי.
"די די תפסיק אני לא נושמתת!" אמרתי לו כשאני נחנקת מצחוק.
"את מבטיחה לא לקפוץ עלי כשאני אסתובב ואלך למטבח עכשיו?" הוא שאל.
"כן כן רק די!"
הוא עצר, שלח אלי מבט חשדני והלך למטבח.
נשארתי על הספה והסדרתי את נשמתי.
"זוזי זוזי פיצית" הראל צץ פתאום. הרמתי את הראש, הוא התיישב והנחתי עליו את הראש.
"פנו מקום" הפעם מאור הופיע.
הרמתי את הרגליים, הוא התיישב והנחתי אותם עליו.
מאור ליטף לי את הרגל והעביר לי צמרמורות בכל הגוף.
בן הגיע גם הוא עם ליאן והתיישב איתה על הרצפה כשהוא נשען על הספה.
"אז מה עושים עכשיו?" שאלתי.
"אפשר לצאת לפארק" אמר הראל.
"ומה נעשה שם?" שאל מאור.
"אפשר לעשות פיקניק..." בן הציע.
"וואי כן!" צעקתי, דווקא מתאים לי.
"יאללה באלי!" אמר מאור.
"כן איך זה באלי בטוב!" הראל אמר.
"איזה גאון אני" אמר בן וכולנו נעצנו בו מבט.
"מה?!" הוא שאל.
התעלמנו ממנו וכולנו קמנו להחליף בגדים.
לקחתי מבן את ליאן והחלפתי לה בגדים לשמלה וטייץ.
החלפתי גם אני בגדים לשמלה אוורירית וקייצית.
ירדתי למטה והבאתי את ליאן להראל והתחלתי לסדר לה תיק.
"אני מקווה שיש לך מכנסון או משהו מתחת לשמלה הזאת" הוא אמר.
גילגלתי עיניים.
מוצץ,בקבוק מים, עשיתי ספירה בראש...
"אני לא צוחק" הוא אמר ברצינות. שישתוק רגע!
סינר,ביסקוויטים.. רגע להביא לה סוודר? שיהיה לכל מקרה...
עליתי למעלה ובן בדיוק ירד.
"תכין תיק אוכל אוקיי? ואל תשכח בקבוקים עם מים".
"כן המפקדת!" הוא אמר והמשיך לרדת.
נכנסתי לחדר של ליאן והוצאתי לה סוודר.
יצאתי מהחדר ופתאום מאור קפץ מולי.
"היי" הוא אמר
"אממ.. היי?" וואי אין לי כח לזה עכשיו.
"תקשיבי..."
"רגע אני צריכה ללכת, נדבר אחר כך..."
התחמקתי ממנו.
ירדתי למטה והרגשתי שמבטו נעוץ בגבי.
אחרי חצי שעה כבר יצאנו לכיוון הפארק.
ליאן בעגלה כשאני מגלגלת אותה ומאור והראל סוחבים את הציידנית והתיקים.
ממש משפחה קטנה:)
בן פרס שמיכה בראש גבעה של דשא וכולנו התיישבנו.
מאור הוציא את ליאן מהעגלה ולקח אותה לנדנדות שהיו שם. איזה חמודים הם נראים!
לא התאפקתי וצילמתי אותם, איזה חיוך יפה יש למאור!
"איפה האוכל?!" הראל צעק והפריע לי לבהות במראה החמוד שלפני.
"מה אתה צועק תשאל את בן! הוא הכין את
האוכל"
"בן איפה האוכל??" הראל צעק לבן שדיבר בצד בפלאפון והיה נראה שקוע בשיחה.
"לא אני הכנתי אני רק הבאתי תיק ובקבוקים עם מים!" הוא צעק בחזרה.
"מה?!" צעקתי עליו.
צעקנו אני והראל ביחד.
"יבן זונה, תמות יבן אלף!" הראל התחיל רצף של קללות.
"מה מה? אמרת לי להביא תיק ובקבוקים עם מים אז זה מה שעשיתי"
"מפגר התכוונתי שתכין תיק עם אוכל לא שרק תביא תיק ריק!" אבל הוא כבר חזר לפלאפון ושקע בשיחה שלו.
"מה הצעקות האלה?" מאור הגיע.
"בן הבן זונה הביא תיק בלי אוכל!" אמר הראל בעצבים" ואני מאוד רעב" הוא הוסיף בכעס.
"איזה מפגר! איך יצאנו מאותו רחם איך?!" אמר מאור בעצבים.
"בן בוא לפה!" צעקתי לו.
"רגע!" הוא אמר.
"בן בוא לפה עכשיו!" צעקתי בטון הכי מפחיד שלי.
"אמאלה את במחזור? מה יש לך אישה?!" אמר בן וצעד לעברנו במהירות.
"היי היי תירגע עם הדיבור... רק לי מותר לדבר עם אחותי על המחזור שלה!" אמר הראל.
"משפחה של מוזרים..." מלמל בן.
החלטתי להיות בוגרת ולהתעלם.
"אז... מי בעד שנזמין פיצה?" אמרתי.
כעבור חמש שעות והרבה פיצה...
חזרנו הביתה וארגנתי את ליאן לשינה.
הנחתי את ליאן במיטה והתחלתי לארוז את התיק.
"עמית הולכים!" שמעתי את הראל צועק מלמטה.
ירדתי עם המזוודה.
הראל ומאור נפרדו בשלום גברי כזה ואני חיבקתי את בן.
הראל אמר גם לבן ביי ומאור בא לחבק אותי.
הוא הסתכל לי בעיניים.
"ביי"הוא אמר לי.
"ביי..." אמרתי בחזרה.
"יאלה פיצית הולכים" הראל קרא לי ויצא לכיוון המכונית עם המזוודות של שנינו.
"אני באה!" צעקתי כשאני עדיין מסתכלת בעיניו של מאור.
הוא נשק לי במצח ושיחרר אותי מהחיבוק.
"ביי..." אמרתי שוב ויצאתי לכיוון המכונית.
הנסיעה היתה שקטה, כל אחד היה שקוע במחשבות שלו..
"היה כיף נכון?" הראל ניסה לפתוח בשיחה והעיר אותי מהמחשבות.
"כן" אמרתי.
חזרתי למחשבות שלי על מאור וחיוך עלה לי על הפנים.
