הסתובבתי שוב לחלון אבל הם כבר לא היו שם.
...
-נקודת מבט מאור-
הוצאתי את הראש מהחלון והסתכלתי לצדדים.
איפה הם ?
"הראלל" אמרתי.
"שמעת אותי?! שלא תעז להתקרב אליה!!" הוא עדיין המשיך לבלבל לי תשכל.
"הראל!!" אמרתי יותר בקול.
"הראל איפה הם??"
"מה?" הראל שאל בפרצוף לא מבין.
"איפה הם ? הם לא שם"
הראל הציץ מהחלון
"מאור איפה הם?!"
"זה מה ששאלתי אידיוט" אמרתי לו וגילגלתי עיניים.
-נקודת מבט עמית-
אני ובן המשכנו לשבת ולדבר והיה לי ממש כיף איתו.
עברנו לשבת מתחת לעץ אחר, כדי שיהיה לנו צל.
ליאן היתה לידינו ושכבה על הדשא.
פתאום הרגשתי משהו מדגדג אותי ברגל.
"די בן תפסיק" אמרתי לו מגחכת.
"מה?" הוא שאל לא מבין.
"תפסיק לדגדג אותי"
"מי נוגע בך יקופה" הוא אמר והראה לי את הידיים שלו כסימן שהוא חף מפשע.
"אעעעעע הצילוווווו" צרחתי ברגע שהסתכלתי מה דיגדג אותי וראיתי עכביש הולך לי על הרגל כאילו זה הבית שלו.
קמתי והתחלתי לרוץ צורחת בזמן שבן מרים את ליאן והם מתקדמים אלי.
-נקודת מבט מאור-
"אתה שומע את זה אחי?" שאלתי את הראל כאשר שמעתי צעקות.
"לא" הוא אמר והמשיך להתעסק עם הפלאפון שלו, מנסה להתקשר לעמית.
משכתי בכתפיי והתעסקתי גם אני בפלאפון שלי, מנסה להתקשר לבן.
"זה נשמע כמו עמית" הוא פתאום אמר ויצא בריצה החוצה.
יצאתי אחריו מהר וראיתי את עמית צורחת ובן עומד לידה עם ליאן והוא מת מצחוק .
"מה קרה ?!" הראל שאל אותה לחוץ.
"היה עליה עכביש" בן ענה לו וצחק.
אני והראל הסתכלנו אחד על השני והתפרצנו בצחוק.
"זה לא מצחיק!! מה אתם צוחקים מפגרים?!" היא צעקה.
"עוד יש עליי עכביש?" היא שאלה אותי מנערת מולי את רגלה.
"לא שאני רואה.." עניתי.
"זה לא עוזר לי!" היא המשיכה לצרוח.
"אין עלייך כלום ימכוערת" הראל אומר לה ותוך כדי מנגב דמעות של צחוק.
היא נאנחה בהקלה ונכנסה לתוך הבית יחד עם ליאן, וכולנו נכנסנו צוחקים אחריה.
עמית הלכה למטבח ואנחנו התיישבנו מול הטלויזיה.
כל אחד היה שקוע במחשבות של עצמו עד שעמית קראה לנו.
"הראל, בן ומאור בואו לאכול ותביאו איתכם את ליאן" היא צעקה מהמטבח.
הרמתי את ליאן מהשטיח והתיישבנו סביב השולחן.
עמית הכינה פירה ושניצלים ונשבע זה היה נראה טוב רצח.
"עמית אנחנו יוצאים היום כמה חברים מהשכבה, רוצה לבוא?" בן שאל את עמית.
"לאן אתם יוצאים?" שאלתי אותו.
לא רוצה שהוא יקח אותה למקומות שהיא לא אמורה להיות בהם.
היא קטנה ותמימה מדי.
"סתם לפארק" הוא ענה.
אם זה היה תלוי בי היא לא הייתה יוצאת בלעדי ובלי הראל, אבל מה לעשות שזה לא תלוי בי.. נאנחתי.
"טוב אבל אתם לא יוצאים עד שאני מרדים את ליאן." אמרתי והתיישבנו לאכול.
האכלתי את ליאן כמו שעמית הראתה לי וכשגמרתי הראל לקח אותה לסיבוב בחוץ בזמן שאני אכלתי ועמית ובן סידרו את הבית.
פתאום הדלת נפתחה במהירות וברעש והראל נכנס מבוהל עד עמקי נשמתו. רק ראיתי את הפנים שלו והתפוצצתי מצחוק.
"מאור ליאן הקיאה! היא לא אמורה להקיא ובטח שלא עליי! היא לא קטנה מידי בשביל להקיא? זה לבן ומגעיללל! זה בגללי?" הוא התחיל לשאול בלחץ.
"אמאלההה איזה כוסית!" המשכתי לצחוק "ככה אתה נבהל מתינוקת?"
עמית צחקה גם ולקחה את ליאן מהידיים שלו.
"שתוק יזין. אפשר לחשוב שאתה לא נבהלת ככה כשהיית איתה לבד בבית וקראת לעמית לעזרה..." הראל אמר ואני רק התפוצצתי מצחוק יותר כשליאן יצאה מידיו וגילתה כתם של קיא של תינוקות על חולצתו של הראל.
"זה רק פליטה,לא קרה כלום...זה נורמאלי לגמרי." אמרה לו עמית " אבל לך תחליף חולצה ימסריח!"
"כן לך תחליף חולצה ימסריח" אמרתי לו.
הוא הלך לכיוון המדרגות ובדרך עבר לידי והביא לי כאפה בעורף ומבט עצבני. זה רק הצחיק אותי יותר.
עמית לקחה מגבון וניקתה את ליאן.
"מה היה פה הרגע?" שאל בן שירד צוחק מהמדרגות. "למה להראל יש כתם פליטה על החולצה?"
"כי פלטתי עליו" אמרתי בציניות.
"באמת? לא חשבתי שחזרת לגיל שנה!" בן החזיר לי. לפני שהספקתי לענות לו עמית דיברה.
"בן בוא איתי לקלח אותה."
"אני בא..."
הם עלו למעלה והראל בדיוק ירד. דיברנו קצת על בנות בבית ספר ואז הדלקנו טלוויזיה וראינו כדורגל.
- נקודת מבט עמית -
כשאני ובן גמרנו לקלח את ליאן, הלבשתי אותה ושלחתי את בן לקרוא למאור שירדים אותה בשביל שאני יוכל להתקלח ולהתארגן.
אמא כמה שהילדה הזאת חמודה! אני מלבישה אותה ומדגדגת אותה קצת בבטן והיא לא מפסיקה לצחוק...
"היי" שמעתי את מאור מאחורי.
"היי" הרמתי את ליאן המחייכת מהשידה, והסתובבתי אליו מחייכת גם אני.
העברתי לו אותה.
"תרדים אותה ואני אלך להתארגן, בסדר?"
"סבבה" הוא אמר והשכיב את ליאן בזרועותיו.
לקחתי בגדים (מה שבתמונה) ונכנסתי למקלחת.
התקלחתי בשיא המהירות , יצאתי והתלבשתי.
יצאתי מחדר המקלחת ושמעתי את הבכי של ליאן מהחדר שלה.
נכנסתי, וכשהדלקתי את האור ראיתי את מאור מחזיק את ליאן עם פרצוף חסר ישע והיא בוכה בזרועותיו.
אמא כמה שהוא פשוט חמוד עם תינוקת בידיים! כזה יפה ושרירי ו...
טוב עמית! תתאפסי על עצמך! מה יש לך בזמן האחרון?!
"תעזרי לי!" הוא אמר לי בייאוש.
ניגשתי אליהם עם חיוך קטן.
"תחזיק אותה ככה" אמרתי לו והנחתי את ליאן בצורת שכיבה בזרועותיו. הבאתי לה מוצץ והיא ישר נרגעה.
כיביתי את האור.
"עכשיו תסתובב בחדר ותנער אותה בעדינות" אמרתי.
הוא התחיל להסתובב בחדר כשהוא מחזיק את ליאן כאילו היא שבירה ומנדנד אותה בתנועה שכמעט ולא נראת לעין.
הוא כזה מושלם!
לאט לאט ליאן נרדמה, ואני התקרבתי אליהם.
"מה עכשיו?" הוא שואל בלחש ועיניו מביטות עמוק בעייני.
"עכשיו..." אני אומרת והמילים בורחות לי כשאנחנו ממש קרובים ואני טובעת בים של עיניו.
"עכשיו..?" הוא חוזר אחרי ומקרב את פצופו לפרצופי כשליאן בינינו.
הפנים שלו במרחק סנטימטר משלי כשלפתע מישהו סוגר בחוזקה איפשהו דלת כלשהי.
התרחקתי במהירות.
"עכשיו נניח אותה במיטה." אני אומרת במהירות ולוקחת בעדינות את ליאן מידיו ומניחה אותה במיטה.
אנחנו יוצאים מהחדר במהירות ובשקט בלי להביט אחד בשני.
- נקודת מבט הראל -
בן ועמית יצאו בסביבות תשע מהבית. השעה כבר 3 ואני מתחרפן! איפה הילדה הזאת?!
הדלת נפתחת.
בן ועמית נכנסים, שניהם שיכורים מהתחת.
"עמית!" "בן!" אני ומאור צועקים.
"מה נראלכם?! נגיד שאתה בן...לך עוד סבבה! אבל ככה אתה נותן לעמית להשתכר?!" מאור צועק עליהם.
"עזוב אחי, הם שיכורים מידי בשביל להבין" אני אומר לו כשאני רואה את בן לוחש משהו לעמית.
מאור משתתק ופתאום בלי שום סיבה עמית ובן מתחילים לצחוק.
"טוב יאללה בואו למיטות" הוא נאנח.
הוא תופס את בן ואני מרים את עמית בצורת כלה כזאת. אני עולה איתה למעלה ומניח אותה במיטה.
"לילה טוב פיצית" אני לוחש ומנשק לה את המצח.
