בתמונה ליאן.
הפלאפון שלי צילצל וראיתי שזה מאור, עלה לי חיוך קטן ועניתי לו.
"הלו ?"
"מה המצב עמיתי ?" הוא שאל ויכולתי לשמוע שהוא מחייך בדיוק כמוני.
"מעולה, מה איתך?" שאלתי אותו
"אחלה, ישלך זמן אלי עכשיו?" הוא שאל.
"בטח, תמיד" אמרתי לו
וככה השיחה נמשכה שעות, בכלל לא הרגשתי שהזמן עבר.
היה לי כלכך כיף ומצחיק איתו..
ניתקנו, והלכתי לישון עם חיוך ענק על הפנים.
...
-נקודת מבט מאור-
אני כבר חצי שעה שוכב במיטה ער וחושב.
הייתי צריך להעיר את אח שלי הקטן, בן.
הוא צריך לקום לבית ספר.
השבוע זה היום נישואים של ההורים שלי. ודודה שלי, התאומה של אמא שלי, שילמה להם על סופ"ש בבית מלון כמתנת יום נישואים.
האמת שהיא רצתה לשלוח אותם לשבוע אבל פחחח... מצחיק... שאני ישמור על ליאן אחותי יותר משלושה ימים?!
נשבע אני מת על הילדה הזאת ואני יגן עליה מכל דבר, אבל אולי נחכה שהיא תגדל קצת?! גם אמא לא רצתה לעזוב את ליאן ליותר מידי זמן כי היא עוד קטנה...
ליאן עוד לא במעון אז הייתי צריך להבריז מיום חמישי של הלימודים וביום שישי ושבת לא לומדים בתיכון שלי.
אז יש גם בונוס קטן...
מאז שהערתי את בן לא הצלחתי להירדם, חשבתי על זה שאני צריך לשמור על תינוקת בת שנה במשך שלושה ימים.
כאילו באמא שלך שושי ?! זאת המתנה הכי טובה שמצאת ?!
להשאיר אותי לבד עם בן 16 מעצבן ותינוקת בת שנה ?!
כל אחד מהבנים בטח יצחק עלי שאני מפחד מתינוקות אז התקשרתי לבן אדם הראשון שחשבתי עליו.
התקשרתי לעמית.
איכשהו תמיד, אפילו בשיחות של דקה שיש לנו בבית שלה כשאני הולך להראל היא מרגיעה אותי...
רק מלראות אותה אני נרגע...
לא יודע למה, אבל אני לא אוהב את זה.
דיברנו עד מאוחר ואני דיי בטוח שרק בזכותה הצלחתי להרדם אתמול.
אפילו שלא אמרתי לה מילה על כך שאני צריך לשמור על אחים שלי.
לפתע נשמע הבכי של ליאן...
"בןןןן" קראתי לאחי בן ה-16 שבדיוק התארגן לבית ספר.
"מההה?" הוא צעק בחזרה מחדרו.
"תביא לי את ליאן לפה, אין לי כח לקום מהמיטה".
"אם אני יביא לך אותה אתה תשנה את דעתך ותתן לי להשאר גם בבית היום?" הוא שאל בפעם המיליון ואחת...
"לא, אם לא תביא לי אותה אני ישכנע את המורה שלך להשאיר אותך גם בשישי!"
צעקתי לו.
"אוחחח נוווו למה?!" הוא שאל בקול תינוקי כשהוא נכנס לחדרי עם ליאן וחייך אליה.
" ינעל העולם פעם אחת תקשיב למה שאומרים לך!".
הוא הביא לי את ליאן ויצא בעצבים.
"שמתי לך כסף על השולחן אתמול! תקנה לך אוכל!" צעקתי לו ומיד הפנתי את מבטי לליאן שכבר יבבה מחוסר היחס שלי.
"שלום גם לך קטנטונת שלי! מה שלומך הבוקר?"
-כעבור שעתיים-
"הראל!!! בוא לעזרתי!" קראתי לו דרך הפלאפון.
"מצטער אני לא יכול, יש לי תוכניות אחרות להיום" הוא אמר בטון שובב ולא נשמע מצטער במיוחד.
"נו הראל יזונה תעזור לי! מה עושים עם תינוק בשביל שהוא יפסיק לבכות?!" שאלתי בלחץ.
"מאיפה אני יודע?! אתה אמור לדעת, לך יש אחות קטנה לא לי!"
"גם לך יש אחת!"
"כן אבל בהפרש של שנתיים ממני ולא 17! מדברים על החמור... פיצית! בואי בואי נשמה תגידי לדפוק הזה מה עושים עם תינוקות"
"מה?" שמעתי אותה שואלת ברקע.
"קחי קחי" אני דיי בטוח שהוא דחף לה את הפלאפון ליד כרגע.
"אה.... הלו?" שמעתי את עמית.
"עמית היי זה מאור, את חייבת להציל אותי! אני נואש "התבכיינתי לה.
"מה קרה?" היא שאלה בגיחוך.
"אני שומר על ליאן ואין לי מושג איך לעשות שהיא תפסיק לבכות!"
"אני לא שומעת שהיא בוכה עכשיו..." היא אמרה.
"נכון כי שמתי אותה בלול ויצאתי מהחדר בשביל שאני יוכל לדבר עם הראל"
"אתה נורמאלי?!?!? " היא צווחה.
" מה עשיתי?!" נלחצתי.
"לא משאירים תינוק לבד יעמה! חכה אני באה אליך ברגע זה ידביללל! תרים אותה ואל תעזוב עד שאני באה!!" היא המשיכה לצעוק עלי.
"טוב טוב בואי מהרר!!" אמרתי לה בלחץ. אמאלה איך שהיא מלחיצה... ואני חשבתי שהיא מרגיעה....
