בתמונה ענבר(הבת של איתן,אח הכי גדול של עמית , בן 29) ועמית.
לפני שנכנסתי בדלת הסתובבתי ושלחתי לו חיוך אחרון.
הוא חייך בחזרה ונסע.
...
נכנסתי הביתה, ושמעתי דיבורים מהמטבח.
נכנסתי למטבח וראיתי שם את אמא שלי מדברת עם איתן.
"איתן ?" שאלתי מופתעת.
מה הוא עושה כאן ?
התגעגעתי אליו כלכך.
"פיציתת יפה שלי" הוא אמר וחיבק אותי חזק.
איתן זה אח שלי הגדול, הוא נשוי לטל ויש להם שתי בנות מדהימות, ענבר ושוהם.
"מה אתה עושה כאן ?" שאלתי וחיבקתי אותו בחזרה.
"היינו באיזור אז קפצנו לבקר" הוא אמר וחייך.
טל נכנסה למטבח ובאתי לחבק גם אותה.
"איפה היית ? הראל התקשר" אמא שלי אמרה לי.
"הלכתי לנקות קצת את הראש" עניתי לה
"אפרופו הראל, איך זה שאף אחד כאן לא סיפר לי על החברה החדשה שלו ?!"
איתן התחיל לצחוק.
"הייתם מאמינים שליצור הזה יש חברה?" איתן אמר וגרם לכולנו לצחוק.
באותו רגע הדלת נפתחה והראל נכנס.
"עמית !!!!!!!" הוא צעק.
"מה חשבת לעצמך שככה נעלמת ?! את יודעת איך דאגתי ?!"
לא התייחסתי ופשוט באתי לחבק אותו.
"אני שמחה בשבילך" לחשתי לו באוזן.
הוא נאנח וחיבק אותי בחזרה.
"אל תעשי את זה יותר" הוא אמר בשקט והנהנתי.
"מה המצב אחי הגדול ?" הראל שאל את איתן ושיחרר אותי מהחיבוק.
הם התחבקו והראל הלך להגיד שלום לטל ואמא.
"יש משהו לאכול?" הוא שאל.
"יש שניצלים שצריך לטגן ופסטה בסיר שעל הגז. בדיוק רציתי להתחיל לטגן" אמא אמרה לו.
עליתי לחדר והחלפתי לבגדים נוחים יותר.
נשכבתי במיטה והתקשרתי לאור.
"מה איתך אהובתי ?" היא ישר ענתה.
"מעולה, את בבית ?" שאלתי אותה.
"כן".
"את באה לארוחת צהריים? גם איתן פה"
"בדרך" היא אומרת לי ומנתקת.
"אור אוכלת איתנו צהריים!" פתחתי את הדלת וצעקתי לאמא.
"גם אורי באה" הראל קורא מעבר לדלת מחדרו הסגור.
אורי?
אני הולכת לחדרו ופותחת את הדלת.
"אורי?" אני שואלת.
הוא יושב על המיטה ומתעסק בפלאפון.
"חברה שלי"הוא מרים אלי את ראשו ושולח לי חיוך.
אני מתיישבת לידו על המיטה והוא מושך אותי לחיבוק ומנשק את מצחי.
אני קמה וחוזרת לחדרי ומתחילה לעשות את העבודה בכימיה.
"הראל ועמית האוכל מוכן!" אמא צועקת מלמטה ואני יורדת במהירות.
אני מגיעה לסלון ורואה שאור כבר פה מדברת עם אסי, אחי בן ה22 שכנראה חזר מהצבא. הוא קצין בחיל האוויר.
"אורוששש!" אני צועקת והיא מסתובבת ורצה אלי.
"עמיתיייי!!" היא צועקת בחזרה כשאנחנו מתחבקות.
"הבאתי לך את התיק" היא אומרת "הוא ליד הדלת בכניסה".
"תודה חיים שלי" אני מחבקת אותה שוב.
"לאח שלך הגדול שלא ראית חודשיים לא מגיע חיבוק?!" אסי אומר בפרצוף כועס עצוב כזה.
"אסייייי!!!" אני קופצת עליו ומחבקת אותו כשרגליי מלופפות סביבו.
"פיציתתת!! התגעגעתי אלייך!" הוא צועק לי באוזן.
"אחח ילד עם בעיות!" אני יורדת ממנו בקפיצה.
"ראית אותי לפני יומיים ישקרן!"
"הראל, אורי! תרדו למטה!!" אני שומעת את אמא צועקת.
"רגע היא כבר פה?!" אני שואלת.
"כן היא הלכה לחדר של הראל כשהיית בחדר" איתן שצץ מאיפשהו אומר לי.
הוא מחבק את טל ביד אחת ועל היד השניה הוא מרים את ענבר, ביתו הגדולה.
היה לה יום הולדת 4 לפני חודש בערך.
היא בלונדינית יפייפיה שדומה מאוד לאמא שלה.
"ענברי מהממת שלי! רוצה לבוא לעזור לי להוריד את דוד הראל מהחדר שלו?"
אני שואלת אותה
"כן כן!" היא אומרת לי.
"את יודעת שהיום עשינו יצירה בגן?"
היא מספרת לי בקול החמוד שלה כשהיא על הגב שלי כמו שק קמח ואנחנו עולות לכיוון החדר של הראל.
"כן? ומה עשית ביצירה?"
"ציירתי את אבא ואמא בגואש. את אבא בצבע כחול ואת אמא בצבע ורוד".
"וואו את ממש יכולה להיות אומנית עם הבחירת צבעים המושלמת הזאת!" אני אומרת לה כשאנחנו מול החדר של הראל.
אני פותחת את הדלת בלי לדפוק אבל בשקט ומיד שולחת יד לאחור להסתיר לענבר את העיניים."יש פה ילדים קטנים!" אני צועקת
והם מיד מתנתקים במהירות ומביטים לכיווננו במבט מבוהל.
"פיצית מה נראלך שאת נכנסת לי לחדר בלי לדפוק כשיש לי אנשים פה?!" הראל צועק.
"אנחנו רעבים! נכון ענבר?" אני שואלת אותה אבל מסתכלת לכיוון החברה של הראל...כנראה אורי.
