Surviver - שורדת

פרק 2

לא יכולתי להפסיק להסתכל לכל עבר כדי לבחון טוב טוב את המקום שאני נמצאת בו, ואני אמורה בכלל לקרוא לו בית. הוא היה מהמם, אבל כמובן שלפני שאני מתלהבת, אני אמורה לבדוק טוב טוב בכל מקום שאני באמת בטוחה פה. אני יודעת שאני עכשיו תחת חסות של סול המדהימה, אך אני עדיין צריכה להמשיך לשמור על עצמי, כי אם אני לא אהיה עצמאית, אני עלולה להסתכן.
"בואי, אני אראה לך איפה החדר שלך," סול אחזה בידי ולקחה אותי לעבר החדר.
כעבור כמספר דקות הגענו למין בקתה כזאת יפה שמסביבה יש עוד בקתות כאלה. סול הוציאה מפתח מהכיסה ופתחה את הדלת. שלוש מיטות היו בתוך החדר, טלוויזיה קטנה, ארון, כמה שידות, מקלחת ושירותים ומראה, ועוד כמה דברים. "הבנות שאיתך בחדר כרגע בבית הספר, שנמצא שם," אמרה והצביעה לעבר החלון שהראה מאחוריו בית ספר כנראה. "הן אמורות לחזור עוד שעתיים, עד אז את מוזמנת להרגיש כמו בבית, במיוחד מאחר שזה עכשיו הולך להיות החדר שלך. תתרחבי, תנוחי, תכירי את המקום. עוד שעתיים אני אבוא לפה עם הבנות שהולכות להיות איתך בחדר ואפגיש ביניכם, עד אז, בגדים יש לך פה בארון, מסרק וכל הדברים יש פה על השידה, אוכל יש פה במקרר, אז אני אשאיר אותך בינתיים לבד. נתראה בקרוב." אמרה ויצאה מהחדר.
הסתכלתי סביבי על כל החדר, ולא יכולתי להבין איך זה ייתכן שעד אתמול ישנתי על רצפה קרה וקשה ועכשיו, אני הולכת לישון במיטה נוחה עם כריות ושמיכה. הלכתי לעבר המראה, להסתכל על עצמי באמת ולא לראות את עצמי על ידי שלוליות. השיער שלי היה מלא בקשרים ומבולגן, הבגדים שלי היו חצי קרועים חצי מלוכלכים, אני לא יכולה להיראות ככה יותר. נכנסתי למקלחת, השמטתי מגופי את כל הבגדים, ונכנסתי למקלחת.
סיימתי להתקלח, שמתי סביבי מגבת ויצאתי החוצה כדי להתלבש, פתחתי את הארון והייתי מופתעת מכמות הבגדים שהייתה שם. בחרתי לבסוף בטרנינג שחור וטי שרט בצבע לבן, סירקתי את השיער, שלקח לי לפחות כ10 דקות רק להוציא את כל הקשרים ושוב פעם נעמדתי מול המראה. המראה של עכשיו לעומת המראה שהיה לפני רק כשעה לפחות, נראה כמו שמיים וארץ. שיערי הארוך בצבע חום החלק, כבר לא מסורבל. פניי הרכות כבר לא מלוכלכות וניתן לראות את הצבע הבהיר שלי ועיניי הירוקות חזרו לבלוט.
ברגע שנשכבתי במיטה, לא רציתי לקום ממנה. היא הייתה כל כך רכה, שהרגישה כמו ענן בשמיים. וכמובן שתוך שניות ספורות כבר נרדמתי.

דפיקות בדלת העירו אותי מהשינה, הסתכלתי בשעון וראיתי כי באמת עברו שעתיים. נעמדתי בזריזות והלכתי לעבר הדלת, הבנתי, שעכשיו אני הולכת להכיר השותפות לחדרי. פתחתי את הדלת, וסול נעמדה עם שתי בנות שנראו גם בגילי. אחת בלונדינית עם עיניים כחולות, רזה וגבוהה, והשנייה שיער שחור ועיניים כהות כפחם, רזה ונמוכה. "בואו תיכנסו, ואני אסביר לכן הכל," סול אמרה ותוך שניות ארבעתנו כבר היינו בתוך החדר. "זאת אלה, ילדה חדשה שמגיעה אלינו, היא מקסימה, אני בטוחה שאתן בשניות תתחברו אלייה," אמרה והרגשתי איך מבטיהן של הבנות לא סטות ממני, "ואלה תכירי, זאת שקד," אמרה והצביעה על הבלונדינית הגבוהה, "וזאת אביגיל," אמרה והצביעה על השחורדינית הנמוכה. "אתן הולכות להיות עכשיו שותפות לחדר, אני בטוחה שאתן תשמחו מאוד לעזור לאלה להרגיש כמו בבית ולהכיר את המקום, עכשיו אני אלך כדי לתת לכן הבנות קצת לפטפט," אמרה בצחקוקים, "אז להתראות לעכשיו, ואלה אם את צריכה אותי את יודעת לאן לבוא." אמרה ויצאה מהחדר.
התיישבתי במיטתי, שקטה כמו שעד עכשיו הייתי, הסתכלתי על הבנות שלפניי, בוחנת את המראה שלהן ומנסה להבין פחות או יותר מי הן. "שלום, אני אביגיל," מהר מאוד אביגיל באה בחיוך והתיישבה על מיטתי. היא הייתה נראית מקסימה וילדה טובה שכזאת. "ואני שקד," גם שקד הגיעה והתיישבה על מיטתי, היא הייתה נראית קצת יותר קשה, כנראה עבר עליה משהו.

למדתי הרבה דברים במשך השנים, אבל דבר אחד מהם שלמדתי זה קודם כל לבחון את מי שמולך כדי לנסות לזהות אותו ולהבין מה עובר עליו, ולדעת שכל בן אדם מתנהג בצורה כלשהית בגלל סיבה.

"מאיפה הגעת אלינו?" אביגיל מיהרה לשאול, היה אפשר לראות שיש הרבה שאלות שעוד חלפו בראשה והיא רצתה לשאול, זה גרם לי לצחקוק פנימי לראות את ההתלהבות שלה. לא ידעתי כל כך איך לענות לשאלה, איך אני יכולה להסביר להן שאני גרתי בעצם ברחוב? "ובת כמה את?" מיהרה לשאול עוד שאלה, "ואת הולכת לגור איתנו קבוע?" ועוד שאלה, "ואי איזה יפה את." הוסיפה לכל הדברים והיא המשיכה להנחית עוד ועוד שאלות עד ששקד השתיקה אותה, "טוב די מה נסגר איתך, היא תענה לאט לאט. תני לה להסתגל למקום קודם להבין שהיא במקום חדש, מה את ככה קופצת עליה בשאלות, אולי היא לא יכולה לענות על כולן? פשוט סתמי כבר אביגיל," שקד הייתה נראית במצב רוח עצבני, והלוואי והייתי מצליחה לעלות על סיבה למה היא ככה, אבל פשוט הודיתי באותו רגע על זה שהיא השתיקה את אביגיל. "בסדר מה יש לך, יואו. כולה התעניינתי, הגיע הזמן שגם את תשימי לב למשהו חוץ מעצמך," אביגיל מיהרה לענות לה, ובשניות החלו צעקות בין שתיהן, ואני נתקעתי ביניהן.
איך אני יוצאת מזה עכשיו?
"אני אשמח לענות לך על כל השאלות, אבל יש דברים שהם לא לעכשיו. אני רק יכולה להגיד לך שאמא שלי נרצחה, ואני לא מכירה את אבא שלי," הצלחתי להשתיק את שתיהן בכך שהן הפסיקו את הריב שלהן והסתכלו עליי המומות. "אמא שלך.." אביגיל ניסתה להשלים את המשפט אך לא יכלה, "כן. אני חייתי לבד ובגלל זה אני פה,". "ומה זאת אומרת את לא מכירה את אבא שלך?" לפתע שקד החלה להתעניין ולא יכולתי שלא להבחין בגלגול עינייה של אביגיל. מה קורה בין השתיים? "אני פשוט לא מכירה אותו, אין מה להבין," ניסיתי להסביר את מה שאין להסביר. "אוקיי." שקד היססה, ולא הבנתי מה הקטע שלה.

"והנה הגענו למקום האחרון בפנימייה הזאת, זה הבית ספר. ממחר את מתחילה ללמוד?" אביגיל שאלה בחיוך כשידי מכונסת בתוך ידה ושקד הולכת אחרינו, כמו איזה הורה מלווה. "כן, זה מה שסול אמרה," אמרתי. "טוב אז תקשיבי, בעיקרון כולנו פה חברים, אין פה מקובלים לא מקובלים, אם את מכירה משהו אחר," שקד החלה לומר ולא הבנתי מה זאת אומרת מקובל או לא מקובל אבל לא רציתי להיראות סתומה והנהנתי כאילו אני מבינה, "יש פה פשוט חילוק לחבורות, כל חבורה עם קבוצת ילדים משלה. אני ואביגיל באותה חבורה עם עוד שלושה בנים ובת אחת. אנחנו אמורים להיפגש עוד מעט, אם את מרגישה שאת מוכנה להכיר כבר ילדים אז תבואי איתנו, אבל אם את רוצה לנוח אז נכיר לך אותם מחר," שקד חייכה אליי, וחשבתי לעצמי שזה חיוך מאולץ אבל נתתי לעצמי לחייך בחזרה. "אני מרגישה שאני מוכנה, תודה. רק אני עד עכשיו חייתי לבד, אני לא בדיוק יודעת איך אמורים להתנהג בקרב ילדים, אני אשמח אם תוכלו לעזור לי עם זה," אמרתי בכנות, אני קצת חוששת מהפגישה איתם, אני לא הייתי במצב כזה לפני, רוב הזמן אני הייתי לבד עם עצמי, ככה שאני חייבת עזרה, ובמיוחד כי אני לא מבינה את רוב הדברים שהם מבינים ומכירים. אביגיל ושקד הסתכלו עליי ואז הסתכלו אחת על השנייה ושוב עליי וחייכו, "ברור. מה שתצטרכי, את עכשיו אחת מאיתנו." אביגיל אמרה. 'אחת מאיתנו'? מה זאת אומרת? אני מבינה שאני הולכת לגלות את זה בקרוב..

~שבת שלום יפות אוהבת ותודה רבה על ההצבעות והתגובות, באמת אתן מדהימות!!❤️❤️❤️❤️❤️❤️~