Surviver - שורדת

פרק 20

--

"לירן, קום. 7 בבוקר." עידן העיר אותי ואני כיווצתי את עיניי. הסתובבתי לצד השני של המיטה, ורק רציתי להיקבר בתוכה באותו רגע.

לא היה לי כוח לקום בכלל, לדבר עם ילדים, לזוז, ובכלל, לא היה לי כוח לכלום ולאף אחד. רק רציתי להיות לבד וזהו.

"אתה רוצה לקום?" מיכאל ניגש אליי לאחר רבע שעה שלא זזתי. "לא." עניתי חד וחלק והוא צחקק.

"תקשיב, אני יודע שקשה לך, אבל אני מתחנן ממך, תקום, תשטוף פנים, תאכל משהו," אמר. "לא רעב ולא רוצה" אמרתי, מרגיש כמו ילד קטן לרגע.

"אתה כבר יומיים לפי מה שהבנתי לא אוכל כמו שצריך ונראה זוועה. אני לא מסכים שהחבר הכי טוב שלי יסתובב ככה. יאלה אח שלי, הכל טוב והכל יהיה בסדר. תתאושש על עצמך. קל זה לא יהיה, אבל תן לנו לעזור לך לפחות." טפח לי על השכם והמשיך להתארגן.

עשיתי חושבים רגע בראשי על מה לעשות, והחלטתי לבסוף לקום. אני יודע שאם אני אהיה לבד כל היום, ולא אעשה כלום, אני אשתגע יותר ממה שאני עכשיו.

הלכתי למקלחת ונעלתי את הדלת מאחורי. שטפתי את הפנים והנחתי את ידיי מצדדי הכיור והסתכלתי על עצמי במראה. רואה איך הטיפות זולגות על פניי ואיתן גם דמעות שהחלו לצאת. מה יהיה איתי..

שמתי בוקסר, ג'ינס שנשמט מהמותניים שלי, דאורדוראנט וחולצה כהה. שמתי שני שפריצים של הבושם שלי ונעלתי נעליים.

יצאתי החוצה מהמקלחת, כשעיניהם של עידן ומיכאל עליי. גלגלתי את עיניי והמשכתי ללכת. "מה?" שאלתי והם הסיטו את עיניהם כאילו לא הסתכלו עליי בכלל.

"נו מה?" התעצבנתי. "כלום, שמחים לראות שהתאוששת על עצמך." מיכאל אמר ועידן חייך אליי.

"אחי, גם לי זה קשה. היא אחותי אתה יודע.." בא לומר וקטעתי אותו "אחות שגילית רק לא מזמן שהיא אחותך. אז אל תיתמם." התעצבנתי ועידן הסתכל על מיכאל ולא ידע מה לומר.

"לירן, אנחנו רוצים בטובתך. בבקשה תבין שזה קשה לא רק לך, בסדר? אנחנו אוהבים אותך מאוד. כמו שאתה איבדת את הילדה שאתה אוהב ככה עידן איבד את הילדה שלא מזמן גילה שהיא אחותו, ואפילו לא הספיק להשלים איתה פערים והנה, היא הלכה. לא רק לך זה קשה, בבקשה תבין." מיכאל אמר ואני פשוט נשמתי עמוק, מרגיש איך האוויר נכנס לריאותיי ושם את התיק מעליי.

"טוב, שנצא?" החלפתי נושא, הם הסתכלו אחד על השני, מבינים שלא בא לי לדבר על זה והנהנו.

והנה, יום חדש מתחיל, עוד יום בלי אלה.