Surviver - שורדת

פרק 3

הגענו אל הגינה העגולה, שם לפי מה שהבנתי החבורה של אביגיל ושקד בדרך כלל נמצאת, ואם לא שם, אז יש להם עוד מקומות, אבל בדרך כלל שם. הגינה העגולה, בדיוק כמו שהיא נשמעת, היא עגולה. סביבה יש הרבה עצים ובגינה עצמה יש ספסלים ונדנדות, מקום ממש יפה. בדרך כלל עצים מזכירים לי דברים נוראיים וקשים, אך פה זה לא היה ככה, פה זה היה מקסים, נדהמתי מהיופי.

שלושת הבנים ישבו על הספסל, וברגע שראו אותנו מתקרבות הם נעמדו והתקרבו אלינו. הימני מהשלישייה, היה גבוה, שזוף כזה, שיער חום ועיניים ירוקות, יכולתי להבחין מרחוק בעגיל שהיה לו בגבה. האמצעי מהשלישייה, היה טיפה יותר נמוך מהימני, שיער שחור ועיניים שחורות כפחם, הייתי יכולה לבהות בהן שעות, היה נראה כי כאב רב מסתתר מאחוריהן. והשמאלי מהשלישייה, היה גבוה משניהם, שערו היה שטני ועיניו היו חומות.

נעמדנו מולם ולא יכולתי שלא להבחין במבטים שלהם שבחנו אותי מכף הרגל עד לראש, הרגשתי לרגע מאוימת והתחלתי לחשוב איך אני יוצאת מזה, עד שאביגיל פתחה בשיחה, ״תכירו, זאת אלה. היא שותפה חדשה בחדר שלנו, אלה תכירי, זה עידן,״ אמרה והצביעה על הימני, ״זה לירן,״ אמרה והצביעה על האמצעי, ״וזה מיכאל.״ אמרה והצביעה על השמאלי, ובכך הסתיימה ההיכרות.

התיישבנו על אחד הספסלים, ובשניות הם כבר התחילו לדבר על מספר נושאי שיחה, שכנראה הם מכירים, כי אני לא הבנתי שום מילה ממה שהם התכוונו. ״בקיצור, אבא שלי גילה שאני מעשן,״ לפתע עידן אמר אמר והשתיק את כולם. אני יודעת מה זה לעשן, לא פעם ולא פעמיים יצא לי לאחוז בסיגריה ולהשתמש בה, אך אני לא מעשנת, זה מגעיל. אבל מה הבעיה שאביו גילה? ״אמרתי לך שאתה חייב להפסיק!״ אביגיל צעקה ושמה את ידייה על אוזניה, ולא הבנתי מה יש לה. ״מגיע לך,״ שקד נשפה את מילותייה בהתנשאות ושילבה את ידייה. הבנים פשוט לא אמרו כלום וחוץ ממבט מרחם לכמה דקות הם פשוט שתקו. ״אני בטוח שיהיה בסדר,״ מיכאל אמר, ולירן המשיך להישאר שקט. עד שכולם החליטו להשפיל את מבטם מטה, והרגשתי כאילו אנחנו במין דקת דומיה. ״ולך? לך אין מה לומר?״ לפתע עידן פנה אליי וגרם לכל הראשים להפנות את מבטם אליי, בציפייה לתשובה ממני. הסתכלתי עליהם, והעפתי את שיערי אחורה. "כן, דיברתי אלייך אלה." עידן אמר והיה נשמע שהוא עצבני, גלגלתי את עיניי, לא הבנתי מה הביג דיל כל כך. "אז אבא שלך גילה, יותר טוב מאשר שהיית צריך להמשיך להסתיר את זה." אמרתי לבסוף והוא וכל מי שהיה שם הסתכלו עליי מופתעים, כאילו אמרתי איזה משהו שהוא שונה מהדרך שלהם לומר אותו. "מה שהיא התכוונה לומר.." אביגיל מהר ניסתה להוסיף לדבריי למרות שלא הבנתי למה, "אני בטוחה שזה לא מה ש.." שקד באה לומר ועידן ישר הפסיק את זה בכך שהוא נעמד. "לפי דעתך זה טוב שאבא שלי גילה שאני מעשן?" שאל באגרסיביות ויכולתי להרגיש קצת איום בקולו. "כן." אמרתי מבלי לחשוב פעמיים. "אני באמת רוצה שתסבירי לי, איך זה טוב?" אמר ועכשיו הוא נשמע ממש עצבני, אם הוא עצבני, שלא יוציא את זה עליי. "כי זה טוב, זה ההסבר. ככה ההורים שלך יבינו מה באמת עובר עלייך ומה קורה איתך בחיים, לא סתם שתעשה דברים מבלי ידיעתם. הם אמורים לדעת מה קורה איתך," אמרתי והוא עיוות את פניו, ואני לא הבנתי מה יש לו, אמרתי כבר משהו לא בסדר? "טוב, אני חושבת שאני ושקד שכחנו להראות משהו לאלה, נתראה אחר כך," אביגיל מיהרה לעצור את השיחה ביני לבין עידן, למרות שלא כל כך הבנתי מה הבעיה, זה שהוא עצבני זה לא סוף העולם. "כן, נתראה אחר כך." שקד נעמדה ולקחה אותי משם.
התחלנו ללכת קדימה, הסתכלתי אחורה לרגע להסתכל על השלישייה, עידן היה נראה אובד עצות, התיישב ושם את ידיו על פניו, מיכאל הניח את ידו על גבו של עידן, מנסה כנראה לנחם אותו ולירן ישב לידם מסתכל על מה שקורה. מההסתכלות שלי, לא נראה שזה כל כך אכפת ללירן.