אין לך סוף

- 9 -

'תוכלי להציל את אנג'לינה. ואת עצמך יחד. רק הבטיחי לי. תבטיחי שתגיעי עם ראש פתוח עד כמה שניתן. ועם רצון להציל את שתיכן'
קיילה הריצה את המילים האחרונות בשיחתה עם דודה של אנג'ל לפני שאמה התקשרה והודיעה כי היא מחכה לה בכניסה וזו עקפה בריצה את דודה המוזר של חברתה ורצה למכונית.. היא שכבה על מיטתה ובהתה בתקרה. 'תוכלי להציל את אנג'לינה ואת עצמך יחד'.. 'אבל מה לעזאזל זה אומר? איך אני. אני. יכולה להציל את אנג'ל..' קיילה חפרה במוחה וניסתה למצוא פיתרון אך היא לא הצליחה. דפיקה בדלת וזו נפתחה. אמה עמדה בכניסה, לבושה בשמלת ערב שחורה שהדגישה עוד יותר את עיניה הכחולות ושערה האדום. "קייל, חומד, את בטוחה?" הערב עמדה להתרחש אזשהי מסיבה בעבודה הלא מדוברת של הוריה של קיילה.. כל האחיות נשלחו אל אחת הדודות של קיילה בעוד היא טענה כי זמן פנוי ירגיע את ראשה "אני לא אוהבת את הרעיון שתישארי כאן לבד.." אמרה לה אמה. "אני אהיה בסדר אמא. זה יעשה לי רק טוב" השיבה לה קיילה שהתרוממה במיטתה לישיבה.. אמה ניגשה אליה ומסרה לה שרשרת ובעוד קיילה נאבקת בסוגר אמרה לה "אם תרגישי מוזר. או שמשהו לא במקום. תתקשרי מיד." קיילה חיבקה את אמה, "הכל יהיה בסדר גמור אמא. תהנו. תמסרי נשיקה לאבא בשמי" אמה של קיילה נשקה לראשה ויצאה מהחדר תוך כדי שהיא מזכירה לקיילה שיש אוכל במקרר וכל שצריך זה לחמם. כשדלת הכניסה נסגרה קיילה המתינה עד ששמעה את המכונית נוסעת. היא קמה והתלבשה, לקחה כסף מהשידה ויצאה לתחנת האוטובוס לכיוון ביתה של אנג'ל.

היא ניצבה מול הבית. קירות הבית מבחוץ היו אבן אדמדמה והגדר הלבנה והדשא הירוק השרו על הבית מראה של נינוחות ורוגע. היא עלתה במדרגות המרפסת ונגשה אל פעמון הדלת. צלצלה והמתינה. כעבור דקה נפתחה הדלת ומולה נעמד לו מיאל "יופי שהגעת" אמר לה בעוד הוא פותח את הרשת. "היכנסי היכנסי" זירז ומשך אותה לתוך הבית. סוגר אחריו את הרשת ומביט לכל עבר. "בואי איתי, תרצי לשתות משהו?" קיילה סירבה בנימוס. והלכה אחרי מיאל אל חדר העבודה שלו. היא היססה קצת בכניסה. "תוכלי להשאיר את הדלת פתוחה אם זה ירגיע אותך" אמר לה כקורא את מחשבותיה והיא עשתה בדיוק את זה. היא התיישבה אל אחת מכורסאות העור שניצבו מול שולחן עץ כבד וכהה.. ומיאל התיישב מולה. היא סרקה את החדר. הרבה מדפי ספרים. ספה בצידו השני של החדר, עם שטיח רחב מפרווה חומה כלשהי ואח גדולה שמעליה היו תלויים בהצלבה חרב וקשת. התאורה היחידה בחדר בקעה מנברשת קטנה שהיתה קבועה בתקרה הגבוהה. וקיילה סרקה את תמונות המלאכים המצויירים שהיו תלויים מאחורי שולחן העבודה. "אז.." פתח מיאל את פיו. קיילה הביטה בו וענתה.. "אז.." מיאל היישיר לה מבט וקם על רגליו. מתהלך הלוך וחזור כשידיו מוצמדות מאחורי גבו. וכמו שהחל ללכת כך עצר לאחר מספר דקות והביט אל קיילה. אחר כך התקדם לכיוונה והתיישב לצידה. קיילה נרתעה. "קיילה. שאלה לי אלייך. מה את יודעת על מלאכים?" "מל - מלאכים?" "כן בדיוק. מלאכים." קיילה כיווצה גבות וענתה "אממ.. מלאכים הם יצוריים שמיימים.. רוחניים, שנוצרו במטרה לשרת את האל בכל מיני דרכים." מיאל הנהן לעברה וחיוך רחב התנוסס על פניו "נכון נכון זו האמונה הרווחת מלאכיו של הבורא יושבים איתו סביב כיסא הכבוד שלו ודואגים לכל משימה אליה הם נשלחים בפקודתו. נכון. עכשיו אמרי לי. מה ידוע לך על מלאכי אישים?" קיילה מצמצה לעבר האיש הזקן שחייך אליה בלהט והתחילה להרגיש את הדאגה גואה בה.. "אממ.. אני לא מכירה מלאכי אישים" אמרה בקול קטן. מיאל התרחק מעט מקיילה ואמר "קיילה אני מסוגל להריח את הפחד שלך. הירגעי. נשמי עמוק. איני מתכוון להרע לך. את כאן כדי ללמוד" "ללמוד?" "באת לכאן כדי שתוכלי לעזור לאנג'לינה שלי לא?" קיילה כיחכחה בגרונה "ובכן.. אני לא כל כך יודעת למה באתי לפה." אמרה. "אבל באת בראש פתוח כמו שביקשתי לא?" "אני משתדלת.. אבל באמת דוד של אנג'ל. שאני לא מאמינה במלאכים.." מיאל הביט אל קיילה במבט עם שמץ של רחמים. כאילו חוסר אמונתה במלאכים הופכת אותה לכסילה או לאדם שחסר לו דבר מה כה מהותי. "כן לרוב המבוגרים אינם מאמינים במלאכים אבל בשביל זה אנחנו כאן. כדי להחזיר לך את האמונה בהם." "אבל למה שארצה להאמין בהם?" שאלה. "כי" ענה לה מיאל "רק ככה תוכלי להציל את אנג'לינה".

"דוד של אנג'ל.. אם כל הכבוד שאני רוכשת לך בתור הדוד של חברה קרובה אליי.. אני חושבת שנפל לך בורג." אמרה קיילה למיאל כעבור שעתיים של הסברים רצופים מצידו לכך שאנג'ל היא מלאך אישים. "קיילה הקשיבי לי. מהרגע שסיפרתי לך על כל הסיפור הזה את לא בטוחה יותר! את חייבת להאמין בכך! את בסכנה גדולה אם לא." קיילה הרימה גבה אחת בכיוונו של מיאל. היא הרהרה בדברים וככל שחשבה על זה הרעיון היה נראה לה מופרח! "אוקי. בוא נעשה סדר בדברים.. אתה אומר שאנג'ל היא המלאך השומר שלי" מיאל הנהן "כן. מלאכי אישים הם מלאכים עשויים בשר ודם ותפקידם הוא לשמור על אדם מסויים. במקרה שלך, אנג'ל היא המלאך אישים שלך" "ואתה עוד אומר.. שאני בסכנה כי אודין, המורה המחליף שלי, הוא השטן והוא זה שפגע באנג'ל והוא מנסה להרוג אותי" "לא לא. הוא לא השטן. אודין הוא מלאך המוות. הוא אחד ממלאכיו של מלאך הגיהנום דומה." "ולמה לו לפגוע באנג'ל ובי? למה, בשם אלוהים!" "שששש!!" השתיק אותה מיאל "אל תגידי את שמו!" קיילה כיווצה את גבותיה בכעס לעברו ומיאל נאנח בפעם המי יודע כמה בשיחה הזו. "מלאכי אישים עושים בדיוק את העבודה ההפוכה ממלאכי מוות. הם שומרים על בני אדם. דואגים להם עד כמה שניתן בעוד מלאכי מוות נוטלים נשמות.. זה מסובך להבין.. אבל זה שומר על איזון בעולמך" "בעולמי?!" "כן.. תראי.." המשיך מיאל, מתעלם מתגובתה המופתעת משהו של קיילה לגביי השייכות "מאז ומתמיד בגלל ההפכים בתפקידים יש יריבות בין מלאכי מוות למלאכי אישים. הם תוקפים אחד את השני בכוונה למנוע מהאחר לעשות את תפקידו.." "אהא.. אז.. כביכול.. אודין תקף את אנג'ל.. כדי למנוע ממנה להגן על חיי.. עד כאן.. בסדר, נאמין לסיפור הזה. השאלה היא למה אני? למה שהמורה המחליף שלי ירצה להרוג אותי?" "כי יש לך מלאך שומר" "אמרת שלכל אדם יש מלאך שומר" "נכון! כי לכל אדם יש מטרה ושליחות בחיים! אבל קיילה. יש אנשים שנולדו לגדולות! את כזו!" "אהה!!! נולדתי לגדולות! למה לא אמרת? עכשיו הכל ברור!" אמרה קיילה בקול ציני. "ואיזו בדיוק גדולה צפויה לי?" "את שומרת על איזון המלאכים."