"יעזור אם תסבירי.. קצת מתבלבל לי הכל" אמרה קיילה ודחפה את הספר ממנה. הבנות התיישבו בחדרה של קיילה לאחר יום לימודים ולמדו מספריה של אנג'ל על מלאכים. "זה לא עד כדי כך קשה קיילה" אמרה אנג'ל "רק נסי לשכוח את כל הדברים האלה על מיתולוגיות" "את אומרת שזה לא נכון? המיתולוגיה היוונית למשל?" "לא לא. זה נכון! הכל משולב בהכל. רק בשביל הלימוד נסי לשכוח. אז ככה, דומה הוא מלאך הגיהנום. האחראי על מה שאת יכולה לקרוא לו 'מדור המוות והייסורים' והאדס, שאת מכירה מהמיתולוגיה, אותו אחד. הוא מלאך השאול שזה המדור הכי נמוך בגיהנום.. שמור לטיפוסים מיוחדים.." "כמו היטלר?" "בין היתר.." קיילה הביטה בתמונה שלפניה, שד בעל שלושה ראשים וקרניים על רגלי גדי חייך אליה חיוך חושף ניבים מתוך הספר. "אני יודעת איפה לא ארצה לבקר" מלמלה. אנג'ל גלגלה עיניים "לא 'מבקרים' בגיהנום. נלקחים בכח. אף פעם לא מחזה נעים לעיניים" אמרה וסגרה את הספר וקיילה דמיינה בעיניי רוחה אדמה נפערת ושדים דמויי שלדים יוצאים החוצה ומושכים בכח כל אדם סביבם. "כבר החלטת על תשובה?" שאלה אנג'ל והחזירה את קיילה למציאות. קיילה התכווצה. אתמול אחרי הופעתה של אנג'ל בבית וההסבר המוזר לקיילה שרק עקב היותה בסכנה אנג'ל יכלה להחלים במטרה להגן עליה, קיילה התבקשה לעבור עם אנג'ל לעולם שמעבר במטרה ללמוד לשלוט בכוחותיה ולהגיע למימוש ייעודה כמשגיחת איזון. "לא.. עוד לא" אמרה לאנג'ל "קיילה, את חייבת לבוא.. כבר לא בטוח כאן בשבילך.. ואת מהווה מוקד מטרה למשפחה שלך." "אנג'ל, זה לא אפשרי להיעלם ככה. ההורים שלי ישברו מזה! אי אפשר פשוט לקום וללכת בלי להגיד לאן! זה לא עובד ככה" "אבל כבר אמרתי לך! הם לא יזכרו אותך מהרגע שתעברי במעבר" "אוי וואו, זה נותן מוטיבציה ללכת" אנג'ל כיווצה עיניים לעומת חברתה "אם לא תבואי איתי מלאכי חבלה נוספים יופיעו פה." איימה. קיילה נרעדה שוב, הזיכרון לדמות בברדס שהופיעה בביתה קיבלה את השם מלאך חבלה. אלה מלאכים שנוצרים מחטאים ולפעמים נשלחים לעשות משימה כזו או אחרת בידי מלאכי מוות "את לא רוצה שזה יקרה קייל. תחשבי על האחיות שלך" הוסיפה אנג'ל. קיילה הרגישה אבודה. היא לא רצתה לעזוב את משפחתה וללכת אל הלא נודע הזה. היא לא ביקשה גדולות או מימוש עצמי. היא רק רצתה לסיים בית ספר ולהתחיל את החיים. "מצטערת אנג' אני עוד לא מוכנה ללכת" אמרה ואנג'ל הביטה בה במבט שכולו עצב טהור "בסדר. תדברי איתי כשתשני את דעתך." ובזאת קמה אספה את הספרים והלכה. מותירה את קיילה שפופת כתפיים על המיטה.
הימים עברו וקיילה לא שמעה מאנג'ל. היא גם לא ראתה אותה בשטח בית הספר. והתחושה הכבדה של בלבול ודכדוך ישבה על כתפיה של קיילה ולא עזבה. כשבועיים לאחר שיחתן הגיע פסטיבל לעיר והכרזות נתלו בכל מקום. "אני חושבת שזה יהיה מקסים לא?" שאלה אמה של קיילה בארוחת הערב "הרבה זמן לא עשינו בילוי משפחתי. פסטיבל יכול להיות מצויין" "נלך כולנו מחר" הסכים אביה של קיילה בחיוך "יש לי יום חופש" אחיותיה של קיילה צהלו בכסאותיהן ואפילו קיילה לא יכלה להישאר אדישה. בילוי משפחתי בהחלט לא היה הרבה זמן.
YOU ARE READING
אין לך סוף
Fantasyאנחנו לא חושבים מעבר. אין לנו סיבה. בגיל צעיר כבר יצקו לנו מה נכון ומה לא. אבל אולי,רק אולי,פה התחלנו לטעות? קיילה היא נערה מתבגרת וחיה את חייה בצורה הכי נורמלית שאפשר. בגיל צעיר היא כבר הפסיקה להאמין בסנטה או בפיית השיניים אבל ברגע שמשפחתה עוברת די...
