LOVE JUST HURT US

זה יום ראשון ללימודים, אני מגיעה כתלמידה חדשה.
אני קצת לחוצה, לא יודעת מה יהיה.
מעניין אם אני אמצא חברים חדשים? תמיד היו לי המון חברים, מקווה שגם פה אני אמצא את עצמי.
אמא שלי ליוותה אותי לחדר המנהלת.
אני ואמא שלי מאוד מחוברות, אני מדברת איתה על הכל. אני מרגישה איתה בנוח.
שיטפתי אותה בחששות שלי, היא אמרה שזה נורמלי לפחד, אבל היא מאמינה שאני אמצא פה המון חברים.
שמחתי שיש לי תמיכה ממנה, זה נותן לי כוח להמשיך.
נכנסנו לחדר המנהלת.
"אני רואה שקיבלנו תלמידה מצטיינת" המנהלת אמרה בקול נרגש.
הובכתי וחייכתי. לא ידעתי מה לומר.
אמא שלי הצילה אותי וענתה: "תודה רבה. אנה שלי משקיעה המון בלימודים".
הסמכתי, שמחתי שאמא שלי יודעת כמה אני מתאמצת.
המנהלת אמרה שאני בכיתה יא'5.
אמא שלי רצתה ללוות אותי לכיתה, העדפתי שלא. אמרתי לה שאני מעדיפה ללכת לבד, כי אני חדשה ולא רציתי שיחשבו שאני ילדה מפונקת של אמא.
דפקתי בדלת הכיתה.
לא ענו.
פתחתי את הדלת בעדינות בלי להרעיש. היה שם נער שישב על כסא עם אוזניות וגב לדלת הכיתה.
נכנסתי לכיתה וסגרתי את הדלת.
התקדמתי אליו כדי לשאול אותו איפה הכיתה ולאן צריך ללכת.
כשהתקרבתי אליו ראיתי שיש לו קעקוע על היד, קעקוע של לב שבור.
הופתעתי, טיפוס כזה לא נראה טיפוס שהלב שלו נשבר, הוא נראה מאלה ששוברים.
הנחתי את ידי על הגב שלו בשביל שהסתובב.
הוא נבהל טיפה אבל לא הראה את זה.
הוא הסתובב אליי,
הבטתי לו בעיניים ולא יכולתי להפסיק.
יש לו עיניים בצבע של הים, תכלת נוצץ שאפשר לראות גם מרחוק..
הוא גבוה, יותר ממני. הוא שרירי ויפה תואר.
מושלם.
באותו זמן שהסתכלתי עליו הוא הסתכל גם עליי, בהה בי. מוזר קצת..
כשיצאתי מההיפנוזה הזאת נפלו לי כל הספרים והמחברות מהידיים - על היום הראשון אני עושה פדיחות, שיט.
הוא צחק ועזר לי לאסוף את כל הספרים.
"חדשה פה, הא?"
"כן.. "
"נעים מאוד, אריק"
"אנה"