פרק 11 - מזל טוב אהובתי

40 6 2
                                    

קמתי בבוקר.
בוקר של יום הולדת.
כל החברים שלי מהיישוב הקודם שלחו לי סרטונים שלהם שהם מתגעגעים אליי.
דיברנו כולנו בשיחות ווידאו.
ראיתי את רועי, כן רועי החבר שבגד בי.
בשביל מה הם הביאו אותו גם?
הם יודעים שאני לא רוצה לשמוע ממנו כלום..
ניתקתי מהשיחה, אמרתי להם שאני צריכה ללכת לבית ספר למרות שביום הולדת שלי אני לא הולכת.
שמעתי רעש מלמטה - למרות שאני לבד בבית.
יצאתי מהחדר וראיתי שעל המדרגות יש שטיח אדום ושמסביבו לאורך כל המדרגות יש וורדים אדומים זרוקים.
הייתי בהלם, ירדתי במדרגות
והתנגן שיר, אחד שירי האהבה הכי יפים שיש. "All of me"
כל הקומה הראשונה הייתה פשוט מושלמת.
היו בלונים אדומים ולבנים תלויים בכל מקום בתקרה.
כל הרצפה הייתה מלאה בוורדים אדומים. היה שם בובת דוב פשוט ענקית שהייתה מהרצפה עד התקרה.
לא היה בבית אף אחד, זה היה טיפה מוזר.
יצאתי החוצה.
כל החצר הייתה באורות צבעוניים יפים.
אותו שיר התנגן.
ואז הוא יצא, אריק.
הוא בא אליי וחייך.
הסתכלתי אליו במבט מאוהב. הרגשתי את ההרגשה משתלטת לי על כל הפרצוף.
"אתה עשית את כל זה?" שאלתי אותו בהסמקה.
"כן, כשמישהו חשוב לי כל כך אני משקיע בכל דבר שקשור אליו"
"ואני חשובה לך?" שאלתי בתקווה למרות שלפי כל מה שהוא עשה בשבילי אני חושבת שכן.
"אני אוהב אותך. ברור שאת חשובה לי."
"אחרי כל מה שהיה....-"
"בואי לא נתעסק במה שהיה בעבר." הוא קטע את דבריי, "בואי נתעסק בעתיד של שנינו, ביחד"
"חכה"
עליתי למעלה, פתאום קלטתי שבכל מה שקורה באותו רגע אני עם פיג'מה. אוי ואבוי. החלפתי לשמלה לבנה שמגיעה עד הברכיים.
ירדתי חזרה אליו והוא אמר "וואו! כל פעם שאני רואה אותך אני מתאהב מחדש"
חייכתי ויצאנו החוצה.
הוא העביר את השיר לשיר סלואו ורקדנו ביחד. זה היה אחד הימים הכי כפיים שהיו לי בכל החיים שלי.
הוא הסתכל בעיניים שלי ואני הסתכלתי בשלו, הזמן נעצר מלכת.
"אני אוהבת אותך"
"גם אני אוהב אותך. סוף סוף את מודה בזה, חיכיתי ליום הזה הרבה זמן"
"אף פעם לא הרגשתי ככה כלפיי אף אחד.." אמרתי תוך כדי שאני מסתכלת לו בעיניים. הרגשתי טוב שאמרתי לו את כל מה שאני מרגישה כלפיו. הגיע הזמן, באמת.
הוא חיבק אותי ואמר
"הדרך היחידה שאני יכול לפגוע בך, היא לחבק אותך הכי חזק שיש"
והתנשקנו.
דפקו בדלת.
אריק הלך לפתוח בזמן שאני צילמתי לחברות שלי את כל מה שאריק עשה בשבילי.

~נקודת מבט אריק~
דפקו בדלת.
הלכתי לפתוח אותה.
יובל היה שם, עם זר פרחים גדול ולבוש יפה.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי בכעס.

LOVE JUST HURT USWhere stories live. Discover now