הרופא יצא מהחדר. הוא אמר לי שאני יכולה להיכנס, אריק עדיין היה מחוסר הכרה, הוא כנראה איבד הרבה דם עד שהגענו.
נכנסתי לחדר, ראיתי אותו שם במיטה.
סגרתי את הדלת והתיישבתי בכסא שליד המיטה שלו.
"אריק... אני לא מאמינה שאתה ככה. דווקא ביום הולדת שלי..
אני מתחננת שתתעורר. אני לא יכולה לדמיין את עצמי בלעדייך!" אמרתי והתחלתי לבכות. הנחתי את הראש שלי על החזה שלו.
"אם היה בנינו משהו אמיתי, לא יכול להיות שזה הסוף! אם אתה באמת אוהב אותי אתה תתעורר!!" אמרתי בטיפת כעס ובכיתי.
זה לא היה כעס כלפיו. זה היה כעס בכללי. התאכזבתי מכל הסיטואציה. כאב לי לראות אותו, ככה, רדום במיטה בבית חולים..
הרגשתי משהו מלטף לי את השיער בעדינות.
לא הבנתי מי זה.
הרמתי את הראש וראיתי שזאת היד של אריק.
הוא התעורר!
"אריק..! אריק..!! חכה אל תזוז אני ילך לקרוא לרופא"
יצאתי מהחדר וקראתי לרופא.
הוא בדק את אריק.
אריק צריך להישאר כמה ימים בבית חולים, להשגחה.
הרופא הלך ובאתי אל אריק ואמרתי לו: "אתה לא מבין איך פחדתי. חשבתי שאיבדתי אותך לנצח.."
"אני בחיים לא אעזוב אותך. לא משנה מה יקרה"
"אני אוהבת אותך" אמרתי לו וחיבקתי אותו. "גם אני". הוא אמר תוך כדי החיבוק.
~כעבור כמה ימים~
אריק חזר הביתה. ישנתי אצלו יומיים בשביל לעזור לו בזמן שההורים שלו בעבודה.
כל מה שקרה אולי היה מלחיץ אבל זה הראה לי ולו את הכמות אהבה שיש בנינו.
הבנתי שאסור לי לוותר, ושאני צריכה ללכת אחרי מה שאני אוהבת.
נכון שפחדתי להתאהב שוב אחרי כל מה שקרה, אבל אם הייתי פוחדת ונמנעת יכול להיות שלא הייתי עכשיו עם אריק.
והייתי עכשיו לבד.. בוכה וחושבת מה רועי עושה עכשיו, הרי הוא המשיך הלאה.
ולמה לי להמשיך לסבול על משהו שלא קיים? ולא יקרה.
אם אתן נפגעות מאהבה. קחו כמה ימים כדי להתאפס. אבל אף פעם אל תפסיקו לחלום ולהתאהב מחדש.
אהבה זה דבר טוב, כשזו אהבה אמיתית.
אחרי שנתיים אני ואריק התחתנו. יש לנו שני ילדים מקסימים.
אנחנו משפחה מאושרת. שעושים הכל ביחד. ואנחנו מודים כל יום על מה שיש לנו.
YOU ARE READING
LOVE JUST HURT US
Romanceהחיוך שלה הורג אותי, עם הגומת חן הזאת שבולטת. השיער הארוך החלק שמגיע עד המותן, העיניים החומות שכל כך יפות לה. האישיות הכובשת שלה, שאכפת לה מאחרים לא רק מעצמה. למה התאהבתי במי שלא אוהבת אותי חזרה?
