oreo // lashton [hebrew]

a decade under the influence. //1

  To hell with you and all your friends
To hell with you and all your friends, it's on

Sad, small, sure in porcelain
You're skin and bones, I'm a nervous wreck
I got a bad feeling about this (when it comes to this)
I got a bad feeling about this 

a decade under the influence// taking back sunday.

-

נקודת מבט אשטון.

פאק.

באמת שקלתי את כל העניין הזה של "להצטרף ללהקה". אני מרגיש טוב לידם כמו כשאני עם הארי.  אפילו אכלתי את העוגייה הקטנה שלוק הציע לי. 

זה משהו שאני לא עושה עם הארי.

אגב הארי, הוא בדרך לכאן. אני עדיין חושב על תירוץ למה אני לא הולך לאכול כלום. אני די בטוח שפשוט אלך עם התירוץ של "שיט, שכחתי שכבר אכלתי משהו קודם." לא שקר גמור, נכון? אכלתי אוראו. וזה עדיין בבטן שלי. לבינתיים.

אני שומע נקישה בדלת וקם כדי לפתוח אותה. פתחתי אותה כדי לגלות הארי מחייך ואת אן, אמא שלו. חייכתי את החיוך המזוייף הטוב ביותר שלי. 

"היי, אש." הארי בירך. 

"היי. שכחתי בכלל שאתם באים אלינו." שיקרתי, מקווה להפוך את התוכנית שלי ליותר משכנעת. 

"זה בסדר, מותק. הארי גם שכח. הוא בא הביתה ופשוט נרדם!" אן סיפרה לי. ניסיתי להחזיק את הצחוק שלי אבל נכשלתי כישלון חרוץ. הארי חבט בזרועי בשובביות וייבב, "אשטוןןן."

אני והארי עזבנו את אן שצפתה בטלוויזיה, ועלינו לחדרי. עדיין היו לנו בערך 20 דקות עד שאמא תחזור הביתה.

"אז, שמעתי שכמה ילדים ישבו לידך בקפיטריה?" הארי שאל אותי. 

"אה, כן. קאלום, מייקל ולוק." השבתי. 

"הם היו מרושעים?" או, האז המגונן-יותר-מדי שלי. (ה/מ over-protective.) 

"תירגע, הם לא היו מרושעים אלי. האמת, אה, הם הציעו לי להצטרף ללהקה שלהם." 

"באמת? אתה שר? ולא אמרת לי?"

"אני לא אוהב את הקול שלי, אבל אני יכול.  הם הציעו לי להיות המתופף שלהם."

"אהה, הגיוני יותר. אתה מעולה בנגינה בתופים. הסכמת?"

"רק אמרתי להם שאחשוב על זה."

"אה, אוקיי."

"טוב, מה איתך, האז?"

"מה איתי?" 

"יש לך כישרונות מוזיקליים כלשהם?"

"הממ. טוב, אני שר קצת."

"אוו, תשיר לי."

"לעזאזל לא."

"לעזאזל כן."

"אמרתי לעזאזל לא, ביץ'." פאק לא!

"הו, אני יודע שלא אמרת עכשיו מה שחשבתי שאמרת, הארולד."

"אמרתי את זה, ביץ'."