oreo // lashton [hebrew]

devil may cry. // 28

 It won't be in vain
To swallow all your pain
And learn to love what burns
And gather the courage to return to...
Faces in the crowd
Faces in the crowd will smile again
And the devil may cry
The devil may cry at the end of the night

Devil May Cry ~ The Weeknd

~

נקודת מבט לוק

המנהל התקשר לאמא של אשטון. המורה שלחה ילד כלשהו כדי לקחת אותנו למשרד של המנהל. היא ידעה על המצב של אשטון, אז לא הסתבכנו בבעיות. כמובן, אף אדם שפוי לא יחשוב אפילו על לצעוק על מישהו במצב הזה.

"אשטון? אמא שלך פה." המנהל אמר. אשטון הנהן בתגובה, קם ממקומו. הרמתי את התיק שלו, משלב את אצבעותינו והולך לעבר המכונית של אמו. היא הייתה חייבת לאסוף את אשטון בעצמה כי לקחנו את המכונית שלי לפה. לא יכולתי להשתחרר מהשיעור. עצרתי כשהגענו לדלת הנוסע.

"אני אבטל את הפגישה עם קאל." אמרתי, מניח בעדינות את התיק של אשטון במושב האחורי. הוא הסתכל עליי במבט מבולבל. הוא לא זוכר את התוכניות שלנו?

"למה?" הוא שאל. אז הוא כן זוכר. הוא עדיין רוצה לבוא? חשבתי שהוא יהיה יותר מדי נסער.

"חשבתי שתהיה יותר מדי נסער." עניתי. הוא נענע את ראשו, ממלמל 'אני בסדר.' ידעתי שהוא לא.

"בכל מקרה, זה היה מעודד אותי." הוא אמר, מחייך. חייכתי בחזרה, מושך אותו לנשיקה, שהוא החזיר בשמחה. פתחתי את הדלת עבורו, סוגר אותה כשהוא התיישב. נופפתי לו, צופה במכונית מתרחקת לפני שפניתי בחזרה לבית ספר.

הגיע הזמן למצוא את ג'וש.

~

הפעמון צלצל כשיצאתי מהמשרד של המנהלת. היא אמרה לי שאין טעם בללכת לכיתה כשנשארו רק עשר דקות. אמרתי לה להתראות, ועם מה שאני הולך לעשות, זה כנראה יקרה.

זעם צף בי כשראיתי את ג'וש. הוא חייך אליי, כאילו היינו חברים. אני לעולם לא אהיה חבר שלו. לעולם. הוא יותר מדי דושבאג.

"הי, לוקי." הוא אמר, מנופף בידוו. הוא ידע שכעסתי. הוא רק התעסק איתי. דחפתי אותו ללוקרים עם כל הכוח שהיה לי. זה היה נראה הרבה יותר חזק ממה שחשבתי. החזקתי בצווארון חולצתו, מרים אותו לגובה עיניי.

"אם אתה אי פעם, ואני מתכוון לאי פעם, תגע באשטון שוב, אני אזיין אותך מכות. אל תחשוב שאני צוחק. עד שאני אסיים איתך, כבר לא תוכל להביא ילדים." אמרתי, שם לב לפחד בעיניו. אם הייתי הוא, גם אני הייתי פוחד. אני מאוד גבוה, והוא קצת יותר נמוך ממני, והוא מסתכל ישירות לעיני. אני אפילו לא מתכופף במעט. זה אומר שהרגליים שלו כנראה לא נוגעות בקרקע אפילו.

"תסתום את הפה, לוק. אני לא מפחד ממך." הוא אמר, דוחף אותי ממנו. נתתי לו להשתחרר, מועד אחורה מהדחיפה שלו. העברתי את ידי בשערי, מגחך לעברו.